להרביץ לילדים

אם ילדה בת 9 מאוד מעצבנת את אמא שלה והאמא מאבדת עשתונות ומתחילה להרביץ כמו משוגעת בלי שום כוונה מה על האמא לעשות כדי לא לעשות זות

לירדנה שלום רב. להרביץ זה פתרון לא טוב. להרביץ מתוך אובדן עשתונות זה הגרוע ביותר. פני לעזרה בקשר לכך- ובהקדם. חבל עליך וחבל על ביתך בת ה-9 . ניתן לקבל עזרה במסגרות ציבוריות או באופן פרטי. אם תרצי נוכל לכוון אותך למישהו או למקום כלשהו באזור מגורייך. יפה שעה אחת קודם. בהצלחה. רוית.

יש בחנויות ספורט שקיי איגרוף, יש לה בטח בבית 4 קירות שבהם תוכל להטיח את ראשה, רגליה, ושתי הידים שלה. תגידי לה שתנסה את זה. ואם זה נעים לה אז שתמשיך... נראה אותה מרביצה למישהו או מישהי בגילה או בגודל שלה... נו באמת ! חוכמה גדולה להרביץ לילד !

שלום, אצלנו מעולם לא הרביצו. אם היא עושה לך דברים שהם לא לרוחך, מנעי ממנה לעשות דברים שהיא אוהבת. עדי

מכות הם לפעמים דרך חינוך, היה רב אחד שכשהיה רוצה להכות את בנו , היה לובש מעיל מיוחד, מברך "על חינוך הבנים" ואז היה מכה את בנו, בדרך כזו ברור שאם כבר היכה זה היה מדוד ומבוקר, ובודאי מחויב במציאות ומועיל. אבל, כל הרבנים העוסקים בחינוך , אומרים שהדור השתנה, היום מכות לא מחנכות את הילד , הן מקוממות אותו, הוא שונא את הוריו, ומורד בהם, היום כל הרבנים אומרים שלהכות את הילד זה דבר גרוע, אני לא מדברה, על מכה קטנה כרפלקס למעשה מסוכן, שאת זה אנחנו לא יכולים להרשות בכלל ללמוד על הבשר. ובכוונה אני מביאה את הגישה הזו, כי יש כאלה שיגידו "הרי כתוב חוסך שיבטו, שונא בנו" וכמה נוח לפרש את המילה "שבט" כמקל, כאשר יש לה פירושים שונים כמו "שבט לשון" שהוא תוכחה, אז אם היא מעצבנת אותך, תבדקי למה, אולי את עיפה מידי , אולי את מוטרדת ממשהו, ומה שחסר לך זה רק ילדה בת 9 שדורשת תשומת לב, אבל למבה להכות בגיל כזה בכלל, הרי היא כבר ממש ילדה גדולה. מניסיון עם ילדים אני יודעת, שאם ילד דורש תשומת לב, ולי אין כמה דקות אפילו להקדיש לו, הוא לא יניח ליוינדנד וישגע אותי במשך שעות, אבל אם אני אעזוב הכל לחצי שעה, ואתעסק איתו, הוא ישבע, וקרוב לודאי שאחרי פחות מהזמן הזה, הוא ילך לשחק, או להתעסק בעינים אחרים. ילדים רוצים, גבולות ברורים וביטחון באהבה אליהם, ואת זה אנחנו חיבים לתת להם, ואם תשנני את זה לעצמך, אולי תוכלי להקל בענין של קלות המכות, דבר נוסף ומרוד חשוב, הוא כל הזמן לדבר עם הילד כשווה אל שוה, ולא כמו אל ילד קטן ומפגר, אמנם לא להרשות חוצפה, וכו', אבל בהחלט להסביר לו דברים, אפילו בני בן השנתיים, כשאני מסבירה לו דברים שאני חושבת שהוא לא מבין, עושה אחר כך פעולות שמדהימות אותנו, ומראות עד כמה הוא קולט, ויתרה מזו, השפה מועשרת, הם יכולים להביע את עצמם בקלות, הם גם לומדים שאם רוצים משהוקשה להגדרה, אז מסבירים את זה, ואז מעצבנים פחות.

ירדנה שלום. לא ברור לי מתוך הדברים שכתבת אם אכן מדובר בך ובביתך. בכל מקרה, אני מעריכה מאד את היכולת לפנות ולבקש עזרה. הורה מכה הוא לעיתים קרובות בנו של הורה מכה אחר. ילד שגדל בבית שבו כל עימות הסלים לסכסוך אלים, לומד מהר שיש רק דרך אחת לפתור עימותים- באמצעות מכות. הוא לא לומד לעמוד בתסכול, הוא לא לומד לוותר או להתפשר. הוא לומד שיש בחיים צד חזק וצד חלש, והחזק תמיד מנצח. הוא לומד לפתור בעיות בדרך כוחנית. גם אם אינו יכול להפעיל אלימות פיסית, הוא לומד את נקודות החולשה של ההורה, וגם יודע איך ללחוץ עליהם. יש משפחות שנכנסות לסחרור של מאבקי כח ושליטה, שבהם ההורה מאבד שליטה, מכה, חש רגשות אשם, מפצה, כועס וחוזר חלילה. רוב הילדים במהלך ההתפתחות הטבעית עוברים שלבים של מרד ובדיקת גבולות. לעיתים תגובת ההורה אינה הולמת את השלב ההתפתחותי, ההורה חושב שהילד מגזים, חוצפן, וכדומה. תגובה לא הולמת גורמת החרפה של ההתנהגות מצד הילד, והמאבק נמשך. חשוב אם כן לנסות ולהבחין בין התנהגות הולמת גיל, והתנהגות "מוגזמת". לעיתים להורה לילד ראשון, הורה חסר נסיון, קשה יותר להבין ולקבל את ההתנהגות של הילד שלו. במקרה כזה כדאי לפנות ליעוץ כדי לקבל הדרכה כיצד להבין יותר את הילד. לעיתים, ההתנהגות של הילד היא בעוצמה ובתדירות שאינם שכיחים בדרך כלל, ואינם לפי כוחותיו של ההורה, במקרה כזה חשוב לברר את הסיבות להתנהגות הזו. האם הילד מאותת בדרך זו על מצוקה רגשית? האם לילד קושי בויסות ההתנהגות, כמו במקרים של ילדים היפראקטיביים? במקרה כזה כדאי מאד לפנות לאנשי מקצוע, על מנת לברר סיבות אפשריות להתנהגות הילד, ובכך לעזור בהפחתת ההתנהגויות המובילות לתגובה קשה מצד ההורה. בכל מקרה, מכות גורמות סבל רב, ומשאירות הן את ההורה והן את הילד בתחושות קשות מאד, שנמשכות זמן רב. חבל לא לפנות לטיפול. בהצלחה רבה בהמשך.