יושב על הגדר רגל פה רגל שם.........

מרגישה זרה כאן מרגישה תלושה מבינה הכל ויודעת אבל קשה לי לכתוב כאן הייתי צריכה אותכם ונשארתי די לבד זה לקח קצת אחורה. הרגשה נוראית של בדידות בתוך קבוצה מאחלת לכם שבת טובה ...

יודעת שאודי לא מוחק הודעות שמעלים . לא אבקש ממכם להתעלם או לא להגיב אבל כן אומרת שאני בוחרת לא להכנס על זה לשיח. זה הרגשות שלי לא מאשימה אף אחד לא חושבת שחייבים לי אוהבת את המקום כאן שתהייה שבת מבורכת וטובה

אביב יקרה מצטערת שלא הייתי שם בשבילך למרות שאני לא תמיד מצליחה להגיב את חשובה לי ויקרה לי מאוד תדעי שאת תמיד בליבי למרות שאני לא תמיד מצליחה להגיב💗

הי אביב, את כועסת עלינו. אני עצובה. וכן, גם כועסת. לא זוכרים כמה השקעתי כשיכולתי. כמה שנים. כמה שעות. אלפי שעות. (את יכולה להמיר מילים אלו בהתייחס אלייך - שאת מרגישה שלא זוכרים כמה את השקעת וכו'). זוכרים כשלא. כשפשוט הייתי (או, לחלופין, את, אביב) שקטה. אגב, לא בטוחה שתמיד התאים לאנשים שכתבתי להם. שוב ושוב. לפעמים אולי עדיף לנוח מתגובות של סוריקטה. לפעמים לכאורה מבקשים, אבל לא מתאים זולת. יש משאלה לזהה ומתלכד. ומותר להיות שקטים גם אם לא קרה משהו. התמיכה לא מוטלת בלעדית על אף אחת מאיתנו. לא עלייך. לא עליי. גם לא אודי. גם לא המטפלים. אנחנו קבוצה. אבל הצטמצמנו, וחלק מאיתנו גדל. ואולי לגדול זה לפעמים להיות יותר בעולם בחוץ. המשוחרר. אז נהיו רגעים של אף אחד, שמעלים תוקפנות וחבל. ואם אנחנו מאכזבים כל כך, למה רק אנחנו אשמים. למה רק אנחנו מעגל התמיכה. גם אני מרגישה שזה לא הוגן. אין לי סיכוי לדייק עכשיו. ואני רוצה לכתוב כשיש לי מה לומר באמת, כשמשהו מתחבר לי לעומק ולא לזרוק סתם כי צריך, כי יאמרו שהתעלמתי. לא בטוחה שמילים כאלה של לכתוב-כי-צריך יותר טובות מלא להגיב בכלל. גם אצלי מגיע צד תובעני ודורשני כזה לטיפול. ממש ספירלה. ויש אכזבה או מה קוראים אותה כשל ווטאבר. ת'אמת, לפחות לגבי עצמי אוכל לומר שיש לי חלק גדול ביצירת התחושה המתוארת והרבה השלכה. הדיון אכן נכון לכאן, בעיניי, ולא למקום ללא מנהל. אני כן חווה לעתים תובענות כאן מכל מיני צדדים וחלקים בפורום. וזה בסדר אם מכירים בזה ויותר מבינים. המראה שאני מציבה עשויה לעורר כעסים. אנא - נסו להתבונן. אהבתי את הביטוי של אודי 'מטא התבוננות'. האצבע לא מופנית אלייך אביב. העלית את הנושא, אני על העץ שפתחת, אמנם, אבל מותר גם לך לרצות. והכי. לגמרי. ואולי דווקא לך, בגלל תחושת הקיפוח וחוסר ההגינות. טוב שפתחת את הנושא כאן. השבתי בעיקר משום שיש לי הזדהות עמוקה. שלך, סוריקטה

אביב יקרה מאוד, מצטערת שאת מרגישה כך... מצטערת אם לא הושטתי יד. שלך שירה

אביב יקרה, ההרגשה מובנת וקשה אהובה, את הכי שייכת בעולם לכאן!! לא ראיתי שבקשת אותנו? איך אפשר לנחש?? אולי תביעי את הצורך בזמן אמת?? זה יהיה יותר אפקטיבי ואני בטוחה שפה לפחות לא נשאיר אותך לבד!!

תודה לכולן על המילים מודה לכן ..... סוריקטה אני מצטערת יקרה אני לא כועסת עליכן ...תיראי ששבוע ימים נכנסתי הגבתי כתבתי תודות ולא אמרתי לכן מילה.. וכמו שבמבי כתבה כן אני עצובה כן אני משדרת מצוקה ... ואני ממש לא לבד ואתם ממש אבל ממש לא מעגל התמיכה היחידי שלי . הייתי צריכה אותכן כמי שמבינות את הקושי הזה שבתפר בן העולמות הבריא והחולה. ..הייתי צריכה אותכן כי אתן שם כמוני .. בהחלט קיבלתי המון תמיכה מהמטפלת ומשאר מקורות התמיכה שלי ... ואם תלכי אחורה ותראי את התודות שכתבתי בשבוע הזה שהצטמצמתי לי תיראי שלא היה בי כעס וכן הייתה לי תמיכה שלא נשארתי לבד . תיקראי אותי שוב כואב לי שאת לוקחת את זה למקום מאשים ....הכי לא ....הכל בסדר ...אני הכי הכי מבינה אבל זה לא אומר שזה לא כאב . אוהבת אותכן ושבת שלום

אביב אהובה, ולא סתם מילים - אביב, מצוין, בעיניי, שההודעה עלתה כאן. ומופלא בעיניי שאודי (שאתה, אודי) לא מוחק הודעות. לא הייתי סובלת אותו, אילו היה מוחק. לרבות ההודעות שלי, כאלה שאני מתביישת בהן (לא בהכרח בצדק) או שבא לי אחר כך להתחבא מאחורי עצמי. חלק מהאחריות. מההתבוננות. ופה תודה לאודי. בכללי - תקווה שיראו את השלם. ושוב תודה לאודי על עניין הכינויים הקבועים. עכשיו יש מבין :-) סוריקטה

אביבוש מאמי.... מצטערת שמרגיש לך .... כואב לי מאוד שכך.. בדידות...עצוב... מושיטה לך יד..אל תישארי לבד...👉 אוהבת מלאן...🤩😍🤗 חטולית

אביבוש שמחה שאודי כן העלה את ההודעה שלך היא חשובה מאוד היא מדברת לא רק אותך... שתהיה לך שבת מקסימה אהובה חטולית