עצבות תהומית.

כאב זיכרונות פלאשבקים ריחות קולות ועוד קולות והלב שמרגיש שמת עצוב כל כך עצוב לראות ולהגיש את הרגשות האלו כבר לא יכולה לברוח שזה שלי גם אם מפוצל ... ועדין לא מאמינה .. מצטערת בשביל עצמי שלא מסוגלת להביט במראה ולומר .... את המילים הכואבות והאמיתיות כל כך ....פשוט לא יכולה אבל הבן .... פשוט היה כל כך מחושב שנתן לי לחשוב שמה שהוא אומר קדוש . וכל מה שהוא אומר לעשות אני חייבת ... אז בדבר אחד אני בטוחה היום אני כבר לא .@@@@.....

מבינה אותך כל כך כמעט לגמרי ונכון שעצוב נורא וכואב מאוד אבל את כבר לא...... ואת כן מתמודדת עם הכל גם אם לא אומרת את המילים המפורשות הן קיימות שם בפנים יגיע גם הזמן שלהן לצאת כשיגיע.....תני לזמן את הזמן חטולית

אביב אהובה, מנסה לנשום איתך ביחד בתוך התהום. כמה כאב. שלך שירה