יום הזיכרון לשואה ולגבורה... ......

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

11/04/2018 | 17:10 | מאת: מיכ...

יש עבר וקשר משפחתי לאותה תקופה נוראית של עמנו...אף פעם לא שאלתי ואף פעם לא דברו....סבא סבתא שלי היו יתומים, בלי אחים בלי שום קרוב משפחה...(נרצחו!! )איך לא שאלתי???...חשבתי שהיו ילדים יחידים??? מוזר. בלי דודים או בני דודים לאימי...ומעולם לא שאלתי אותם.. .ממש רחוק ממני כי לא דובר בבית.אבל מורגש היום ביתר שאת. ובשנים האחרונות אחרי שמצאתי דפי עד שמלאו וחקרתי קצת..פתאום מרגישה קשר...קשה להסביר. הכי קשה היה לי שגיליתי על מישהו שהיו לו בדיוק שלושה ילדים קרובים לגילאי ילדיי כשנרצחו...והיום למה העולם רע כזה? שימוש בגז?? אוףףף נורא! והעולם חי מאינטרסים פוליטיים ודילמה קשה זה מובן.....איך להתערב? אבל איך אפשר שלא??? אנשים מתים בגז גם בימינו..ויש שנאה ויש חוקים מוזרים של ניקוי כפיים...וכל זה ממש עצוב. מה שעבר עבר אבל בבקשה למדו לעתיד לבוא! ובבקשה ספרו כל מה שעברתם בעבר שתפו מי שאפשר..זה יעזור לכם וגם למשפחה שלכם..הם יבינו, הם יתמכו..נכון אודי?? אבל השיתוף קשה..מבינה אותם...אוףף מסובך..עדיף לשתף..השתיקה הרועמת והגילוי שלי שנים אחרי שנפטרו ערער אותי..ואני מכה על חטא למה לא שאלתי אותם? למה לא ניסיתי לשמוע סיפורים? לא יודעת...

לקריאה נוספת והעמקה
12/04/2018 | 07:32 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, את יודעת, אני מספרת. אולי במנותק, בכל אופן, נראה לי, שגם באופן לא מודע, איני מעבירה איזו תחושת אשמה לאחרים הסובבים. כי יש אופן מסוים של העברת סיפור שמעורר אנטגוניזם לעתים. ואי לכך תוקפנות / התנגדות. כך אני חושבת. ניסיתי לשמוע סיפורים, כשכבר איכשהו יצאו לאור. אך משהו אצלי בפנים מאן להיקלט. ועם זאת, הרבה בסיפורים שכן סופרו היה הזיות. דמויות שאין סיכוי שהיו שם באמת (כי עוד לא נולדו, למשל, כי חיו ביבשות אחרות בעולם, כי היו מנהיגי עולם, ומה להם ולקשר אישי הדוק עם ילדה לא מוכרת), והרחבה שיש לה גרעין של אמת, אבל היא בדייה ברובה. גם המשאלה לפיצוי והדימיון לעולם מאד עשיר - עד כמה שמפתה - אין בו אמת אצלנו, לצערי. הסיפור שלי אמיתי. ומצאתי אנשים שמאמינים. אבל לעולם, כך נראה לי, לעולם לא יהיו באותה חווייה אישית, וזה לא משהו שאפשר באמת להעביר. עם זה אנחנו לבד. סוריקטה

12/04/2018 | 15:16 | מאת: חטוליתוש

כתבת בעצמך.....לא דובר על זה בבית כשלא מדברים על זה....כל זה שיכול להיות......זה.....לא חודר למודעות , זה....לא נכלל בתולדות המשפחה, על כל דבר שאין לו התיחסות מעטה ככל שתהיה , אז אולי את לא צריכה להכות על חטא שלא חטאת.....שלא התעניינת שלא שאלת, עד כמה זה היה לגמרי מתוך החלטה שרירותית שלך מאמינה שאין לך סיבה/ת לכעוס על עצמך ועצם זה שכיום זה כבר שונה , תברכי על זה.....:)) חיבוק מנחם חטוליתוש

הי מיכל, זה שילוב של צורך לספר וצורך לא לגעת בזה. אבל פעמים רבות הפתרון היה לספר לדור השלישי, הרחוק יותר (הנכדים). מעניינת הדרך בה הנפש בוחרת להתמודד... אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית