נפש אילמת..................................

כאב הגרון הזה, מכל המילים שלא מצליחות לצאת, יש כל כך הרבה, מילים רעות, מתלוננות, בוכות, אני מרגישה איך אני עוצרת אותן, את השטף, שאיש לא ידע, שלא ידעו כמה. הכל שחור ורע ויאמרו לי תמיד את או אף פעם את לא ומכל המקומות האלה והמילים השתוקות אני עומדת להאלם, מרגישה איך הקול שלי מתקשה לצאת והנפש שלי עוד רגע אילמת.

הי שירה, ממה שאני מכירה, אילמות עשוי להיות קשורה להמון זעם. לעתים עד כדי כך שלא מזהים שזה זעם. אילמות, אלימות... אם את מזהה, יש בזה כבר טוב. לא בטוח שיש לי תשובה, ונראה לי שכל אחד צריך איכשהו למצוא בעצמו איך לפרוק את הזעם במרחב חופשי, עם מינימום גבולות, אולי מול חפצים רכים וסופגים. בתקווה שאיזה שפיץ קטן יפוצץ את הבלון של היהיר המתנפח ההוא שתופס את המקום ודוחק אותך. בהנחה שמילותיי תדברנה אלייך. שלך, סוריקטה

מוכר... מאוד מוכר... שירה היקרה. אצלי התחושה היא כאילו משהו יושב בגרון וגורם למעין תחושת מחנק. כאילו משהו חוסם ועוצר את המילים. זה קורה לי לא מעט במפגשים עם המטפל. הגרון כואב וקשה לדבר...