אודי,סוריקטה, מיכל, אביב ,,רוני וכולכם..

אודי, מיכל תוהה או מדויק יותר לומר שאמרה (תקני אותי אם אני טועה) שהיא לא חושבת שהיא תתאבל על אבא שלה .. סוריקטה אמרה (בשם רופא הנפש שלה) שכשהקשרים מעוותים גם קשה יותר להיפרד/להתאבל וכו' (תקני אותי אם אני טועה) אצלי אודי בלגן ועייפות ... אבא שלי לא היה משמעותי עבורי בכלל.. המילה אבא אף פעם לא עשתה לי בלב כלום.. אמא צביה ממש ממש עובדת קשה עכשיו.. מנסה לתפוס בפינצטה כל פיפס /אירוע/מילה/ משהו הכי טרוויאלי והיא נותנת לזה נופך ומשקל ממש לא פרופורציונאליים.. כנראה /אני מניחה שהיא רוצה שיהיה לי משהו בלב.. משהו להחזיק אולי ? אני בעיקר עייפה/מבולבלת/מותשת.. אודי, זה נכון שכשיש קשר אמיץ ואיתן עם הורה אז גם הפרידה והאבל על לכתו קל יותר ? זה נכון מה שרוני אמרה ?שככל שעובר הזמן זה נהיה נסבל יותר ? רך ? אפשרי ? עולים זיכרונות רכים ? רוני ? את מסכימה קצת לשתף יותר ולומר איזה אבדן חווית ואיך זה היה ?ומתי ? ואויך עכשיו ? ומה טיב הקשר שלך עם הדמות שאיבדת ? כמובן את מחויבת לעצמך... רק אם /איך/כמה שאת רוצה... ואביב מתוקה .. גם את איבדת אבא ? אולי לא הבנתי נכון את מה שכתבת למטה בעץ "היתמות" ??? אם טעיתי- מתנצלת... ואם אכן גם את איבדת.. את מוכנה לשתף קצת מה איבדת /מתי/איך ? איך התמודדת/איך את מתמודדת ? גם את משתגעת ? השתגעת ? לפעמים מתחשק לי לישון על ידו גם כן לנצח... ועוד מעט פסח... וזה מזכיר לי את העינוי הבלתי נסבל ובלתי אפשרי שיה עבורי בפורים.. בא לי לקחת ציאניד... בא לי לקחת ציאניד

הי במבי, איך שהמוות, לפחות כאן, בעיניי, מעורר סקרנות, ולעתים מעורר אותנו לשיח בעצם על החיים. פתאום חשבתי לי שהשם סוריקטה דומה למילה סקרנות קצת. לפני כמה עשרות שנים אמר פסיכולוג אחד בשיחה משותפת עם ההורים שמוטב היה עבורי אילו היו מתים. חשבתי לי פעם שלו אמא הייתה מתה, זה היה משחרר אותי והייתי יכולה להיות אמא על באמת בעצמי. ואולי כשההורים שלי ימותו, יש בי משאלה שיהיה מותר להית לרגע ילדה. ילדה של. כתבת שאבא שלך לא היה משמעותי עבורך - הייתי משנה מעט את המשפט ואומרת - 'לא הרגשתי שהיה משמעותי עבורי'. אולי גם הייתה מזכירה את עולם החסימות. ייתכן מאד שהוא כן באיזה אופן, ואולי אמא צביה מנסה איתך למצוא את המשמעות. אולי של התפקיד שלו (של הדמות הטבועה בתוכך) בחייך. בעולמך הפנימי. אולי מה חסר היה, ובגללו היו בבית התרחשויות לא תקינות מול דמויות אחרות. אבא שלי דמות מאד משמעותית בחיי ועד היום. הוא לא גידל אותי, אולי רק ממש ממש כשהייתי זעירה. בעצם כן, הוא היה מי שמכין לי את תחליף חלב האם בבקבוק. נאחזתי בכל כך מעט שהיה מותר ממנו. הקנאה של אמא בקשר שלי עם אבא העצימה את הפגיעות בי. כל כך רציתי לגור אצלו, לצאת מהבית המסוכן של אמא, אבל שם, אצלו, אצלם, לא היה מקום. הייתה גם אישה אחרת. טוב, זה מורכב יותר. את מוזמנת לספר גם כאן על מה שאת מצליחה לזכור שהיה בקשר עם אבא. ההורים חיו יחד? איך היה הקשר בינהם? הוא מילא איזה תפקיד של גבול? הייתי גם מזמינה אותך לחשוב על הקשר שלך עם אב ילדיכם המשותפים. מחשבות בוקר, סוריקטה

הי במבי ... אבא שלי מת כן ...קשה לי להגיד שאיבדתי אב כי הוא מעולם לא היה אבא כמו שאבא אמור להיות ... גם מה שזכרתי ממנו כל השנים שלא קשור לפגיעה הוא פשוט לא היה אבא ... מבחינתי אבא שלי היה חצי אל זה חלק מהדרך שלו לשלוט בי .. היום אני מבינה .. כשהוא מת זה לא היה פתאומי הוא היה חולה. כשהוא נפטר היו לי המון התנהגויות שלא נחשבות למנהגי אבלות ... אחרי שהוא נפטר השתגעתי אבל לא בגלל חסרונו כי אם בגלל הדברים שהתחלתי לחבר . במידה מסויימת אבא שלי עדין חי ושולט בחלקים ממני .. עדין יש תחושה של פחד מקפיא ממנו וזה נחווה כאילו הוא עומד לידי כל הזמן . במבי יקרה אבא שלי זה לא השוואה ובטח לא הקשר שלי איתו ...מבחינתי הוא כמו לא היה מעולם אחרת אצטרך להתמודד עם זה שהוא פגע בי . בטח שאין געגוע ... לצערי גם מה שזכרתי כטוב כאוהב הסתבר כפוגע וכמנצל ... וכן במבי בכל דבר הזמן עושה את שלו ...גם בפרידות או מוות . אתך