פחד משתק: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

טיפול בחולה סרטן: אתגר מעצים

הטיפול בחולה סרטן עשוי לאתגר ולהעצים. כאשר שלמה חלה בסרטן הריאה, אשתו אושרית הפכה ללביאה אמיצה, והפכה כל אבן עד שגילתה טיפול חמלה שהציל את חייו לפי מחקר חדש שנערך בארה"ב בקרב 100 אנשים שמטפלים בחולי סרטן ריאה, ופורסם בנובמבר 2016 במגזין קיור, עולה כי 92% מבני המשפחה המטפלים בקרוב משפחה המתמודד עם סרטן והמלווים אותו, חשים כי חווית הטיפול בו היא חוויה מאתגרת ומעצימה. תוצאות המחקר הפתיעו אותנו, אך לא את אושרית שמלווה את בעלה שלמה, שנאבק במחלת הסרטן."המחלה הזו נוראית. היא פוגעת בחולה ובכל בני המשפחה באופן גורף וקשה, אבל היא גם תורמת, באופן עקיף, להרבה היבטים בחיים", אומרת אושרית, המלווה את בעלה שלמה (השם המלא שמור במערכת), שאובחן לפני כשלוש שנים כחולה סרטן ריאה בדרגה 4, אך כיום מצליח לשרוד בצל המחלה וכנגד כל הסיכויים בזכות "טיפולי חמלה" ומבקשת להבהיר: "כמובן שעדיף היה ששלמה לא יחלה. היינו בכיף מוותרים על 'התרומה' של המחלה...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לפחד משתק

פוביות וחרדות - תמונת המחשה
פוביות וחרדות אירוע טראומטי עלול להיחרת בנפשנו ולגרום ל"חיווט" שלילי. במסגרת טיפול בשיטת TFT, במצב רג...
ללמוד עוד על פחד משתק
טיפול בחולה סרטן: אתגר מעצים-תמונה

הטיפול בחולה סרטן עשוי לאתגר ולהעצים. כאשר שלמה חלה בסרטן...

מאת: מערכת zap...
19/12/2016
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לפחד משתק?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

פחד משתק: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי יקירה, מצטערת שאני כל פעם חופרת לך כאן אבל אין לי עם מי להתייעץ אף אחד לא מבין מה אני עוברת. שוב אני על הפנים קולות, מועקה קשה ולא מוסברת , דמיונות, פחד אמתני שיאשפזו אותי בבית חולים לחולי נפש, שיש לי סכיזופרניה והיא מתפרצת ובגלל זה כל הניתוקים והקולות וההרגשה המוזרה הזאת פחד משתק שיאשפזו אותי ואני לא אדע כי אהיה מנותקת מהמציאות ולא יהיה מי שיטפל בילדים ומבחינת הקולות אלו לא מחשבות אלא קולות אמתיים מה אני עושה במצב הזה תעזרי לי בבקשה.

היי מורי, אני חושבת שדרך הפורום אני לא יכולה ממש לעזור בזה, מאחר שאת כל הזמן חוזרת על אותה שאלה. כנראה שאת צריכה לטפל בעצמך, ו/או ללמוד להתעלם מהתופעות האלה ולא לייחס להן חשיבות, למרות שהן מפחידות. ככל שאת מדברת על זה ועושה דברים סביב זה, במקום להמשיך רגיל כאילו כלום, את בעצם מעצימה ו"מנפחת" את זה. את שואלת שוב ושוב מה עלייך לעשות, כשהפתרון הוא בעצם לא לעשות דבר. ואולי צריך טיפול כדי להפנים את זה. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975

חווה חרדה כרונית עד כדי פחד משתק מדברים הזויים שבעבר לא הפריעו לי בכלל כלומר החמרה במצב בריאות הנפש המלווה בדיכאון...נוטל רסיטל 40 מ"ג כ 15 שנים חש שהכדור אינו משפיע וקלונקס 0.5 מ"ג כדור 1 כל יום (לפעמים כדור וחצי). המצב מדרדר עד כדי אי יציאה מהבית לחלוטין. מה עושים עם המחלה הארורה הזו

הטיפול שאתה נוטל הוא מצויי אך אינו ממצא את כל הטיפול האפשרי. המשך לחפש פתרונות תרופתיים נוספים.

היי. נעלמתי לזמן מה. תודה שאתם פה. עברתי תקופה לוחצת מאוד, המון לחץ בבית ומסביב וחופש של המטפלת בחג. אפשר לומר שאני תלוי בה, דווקא אז כשהמחשבות הקשות מגיעות. נתקלתי באחד הפוגעים מהעבר. "הרב" קראו לו אז.. וגם היום לצערי. הוא יודע שפגע ומתנהג כאילו הכל טוב.. כאילו לא קרה כלום. כאילו לא החריב את עולמי ולא גזל את ילדותי. פתאום הכל מפחיד ומלחיץ. אני נהייה קטן, כמעט נעלם. רוצה להעלם! ואז מחשבות חוזרות על פגיעה עצמית וחושך בעיניים. פתאום לאחר שנים הזיכרון מכה, החליט לפעול פתאום בשיא העוצמה. למה הוא לא יכול להשאר ולא לצאת? להיעלם? רוצה לישון עוד ועוד.. חוסר חשק להכל אפור וחשוך. אשתי לא מבינה מה עובר עלי. מבחינתי חזרתי אחורה. 13 שנה של התעלמות מוחלטת וסבל בשקט, פורצים החוצה ורוצים לחבל בהכל! אני מפחד לספר למטפלת, אולי היא תאשפז אותי?? זו תהייה הפעם האחרונה שנתראה. מצד שני בשביל זה היא פה.. לעזור לי לעבור את זה. מתלבט.. א: וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת-כָּל-הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. ב: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת-הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ--מִן-הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. קוהלת

קהלת יקר ..חשבתי עלייך השבוע . עצוב שקשה כל כך ומובן ומי שלא שם מתקשה להבין עם לא תסביר .... מאוד ממליצה לספר למטפלת ולחשוב יחד איתה איך להסביר לאישתך .. אתה לא צריך לסבול בכלל ... אתך

הי קוהלת, עד כמה שאתה יכול - שתף בטיפול, ושתף גם בחששות ובחרדות שעולות בך. להערכתי, כולנו פה, למרבית הצער, מכירים את המקום שאתה מדבר עליו. אז, כנראה, שאתה איכשהו ממש לא לבד. לחיות. סוריקטה

המלוכלך הזה פגע בי גם הפעם. גם אחרי שנים לא חסך במילים כדי להמשיך להשפיל אותי. ולתומי חשבתי שאנשים משתנים!!! טיפש ותמים שכמוני.

12/04/2018 | 07:36 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

הי קוהלת, *אתה* בעצמך יכול להשתנות. בזה תוכל, אולי לקחת אחריות. משהו בשינוי פנימי מחולל תמורות באופן מוזר שכזה גם בסביבה. כך אני מאמינה. נסה לא להתקרב, אם בכלל ניתן. ואם לא, לומדים במשך שנים איכשהו להדזהות פחות עם המילים האומללות הנוראיות ההן. ולהפריד. איתך, סוריקטה

היי ,מצטערת לשמוע ששוב פגע בך הפעם מילולית , בטח השאיר אותך .. ...הם אף פעם לא מפסיקים לצערי כי זה אצלם בדם, האופי.... לדעתי אתה כן צריך לדבר ולשתף את המטפלת שלך כי כך תוכל להפטר מהרבה רגשות קשים ושליליים שמלווים אותך עוד היום ממה שלא נפטרים זה ממשיך כמו מחלה מכרסמת עד כלות אתה ממש לא טיפש , אחרת לא היית חושב מה לעשות הלאה חשוב אייך היית רוצה להרגיש ......זה יתן לך תשובה מה לעשות חטוליתוש

אני מכיר את עצמי כאחד שלא מפחד מכלום! אין דבר שיכול לערער אותי. עד שמגיעים הנבלות האלו. וכאילו אני עומד ליפול מצוק ואין במה להאחז.. פחד משתק. הרגשה של שיתוק חשיבתי. אני רוצה לצעוק ולצרוח, להשתולל וללמד אותו לקח. אבל גופי לא נשמע לי. אפילו לא קולי. לגשת אלוי או ליצור איתו כל קשר רק עושה לי לא טוב. לא כרגע. טוב לי שאתם פה לשמוע ולהציע.. טוב שיש את מי לשתף, מי שיבין. תודה חתוליתוש.. ברוכה הבאה. ושבת שלום לכולם.

הי קוהלת, ברוך השב. אין צורך לחשוש מלספר למטפלת. תוכל להרגיש פחות לבד ונראה לי סביר להניח שהיא מאוד תבין על מה אתה מדבר. אודי

אודי, מיכל תוהה או מדויק יותר לומר שאמרה (תקני אותי אם אני טועה) שהיא לא חושבת שהיא תתאבל על אבא שלה .. סוריקטה אמרה (בשם רופא הנפש שלה) שכשהקשרים מעוותים גם קשה יותר להיפרד/להתאבל וכו' (תקני אותי אם אני טועה) אצלי אודי בלגן ועייפות ... אבא שלי לא היה משמעותי עבורי בכלל.. המילה אבא אף פעם לא עשתה לי בלב כלום.. אמא צביה ממש ממש עובדת קשה עכשיו.. מנסה לתפוס בפינצטה כל פיפס /אירוע/מילה/ משהו הכי טרוויאלי והיא נותנת לזה נופך ומשקל ממש לא פרופורציונאליים.. כנראה /אני מניחה שהיא רוצה שיהיה לי משהו בלב.. משהו להחזיק אולי ? אני בעיקר עייפה/מבולבלת/מותשת.. אודי, זה נכון שכשיש קשר אמיץ ואיתן עם הורה אז גם הפרידה והאבל על לכתו קל יותר ? זה נכון מה שרוני אמרה ?שככל שעובר הזמן זה נהיה נסבל יותר ? רך ? אפשרי ? עולים זיכרונות רכים ? רוני ? את מסכימה קצת לשתף יותר ולומר איזה אבדן חווית ואיך זה היה ?ומתי ? ואויך עכשיו ? ומה טיב הקשר שלך עם הדמות שאיבדת ? כמובן את מחויבת לעצמך... רק אם /איך/כמה שאת רוצה... ואביב מתוקה .. גם את איבדת אבא ? אולי לא הבנתי נכון את מה שכתבת למטה בעץ "היתמות" ??? אם טעיתי- מתנצלת... ואם אכן גם את איבדת.. את מוכנה לשתף קצת מה איבדת /מתי/איך ? איך התמודדת/איך את מתמודדת ? גם את משתגעת ? השתגעת ? לפעמים מתחשק לי לישון על ידו גם כן לנצח... ועוד מעט פסח... וזה מזכיר לי את העינוי הבלתי נסבל ובלתי אפשרי שיה עבורי בפורים.. בא לי לקחת ציאניד... בא לי לקחת ציאניד

23/03/2017 | 06:34 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

הי במבי, איך שהמוות, לפחות כאן, בעיניי, מעורר סקרנות, ולעתים מעורר אותנו לשיח בעצם על החיים. פתאום חשבתי לי שהשם סוריקטה דומה למילה סקרנות קצת. לפני כמה עשרות שנים אמר פסיכולוג אחד בשיחה משותפת עם ההורים שמוטב היה עבורי אילו היו מתים. חשבתי לי פעם שלו אמא הייתה מתה, זה היה משחרר אותי והייתי יכולה להיות אמא על באמת בעצמי. ואולי כשההורים שלי ימותו, יש בי משאלה שיהיה מותר להית לרגע ילדה. ילדה של. כתבת שאבא שלך לא היה משמעותי עבורך - הייתי משנה מעט את המשפט ואומרת - 'לא הרגשתי שהיה משמעותי עבורי'. אולי גם הייתה מזכירה את עולם החסימות. ייתכן מאד שהוא כן באיזה אופן, ואולי אמא צביה מנסה איתך למצוא את המשמעות. אולי של התפקיד שלו (של הדמות הטבועה בתוכך) בחייך. בעולמך הפנימי. אולי מה חסר היה, ובגללו היו בבית התרחשויות לא תקינות מול דמויות אחרות. אבא שלי דמות מאד משמעותית בחיי ועד היום. הוא לא גידל אותי, אולי רק ממש ממש כשהייתי זעירה. בעצם כן, הוא היה מי שמכין לי את תחליף חלב האם בבקבוק. נאחזתי בכל כך מעט שהיה מותר ממנו. הקנאה של אמא בקשר שלי עם אבא העצימה את הפגיעות בי. כל כך רציתי לגור אצלו, לצאת מהבית המסוכן של אמא, אבל שם, אצלו, אצלם, לא היה מקום. הייתה גם אישה אחרת. טוב, זה מורכב יותר. את מוזמנת לספר גם כאן על מה שאת מצליחה לזכור שהיה בקשר עם אבא. ההורים חיו יחד? איך היה הקשר בינהם? הוא מילא איזה תפקיד של גבול? הייתי גם מזמינה אותך לחשוב על הקשר שלך עם אב ילדיכם המשותפים. מחשבות בוקר, סוריקטה

הי במבי ... אבא שלי מת כן ...קשה לי להגיד שאיבדתי אב כי הוא מעולם לא היה אבא כמו שאבא אמור להיות ... גם מה שזכרתי ממנו כל השנים שלא קשור לפגיעה הוא פשוט לא היה אבא ... מבחינתי אבא שלי היה חצי אל זה חלק מהדרך שלו לשלוט בי .. היום אני מבינה .. כשהוא מת זה לא היה פתאומי הוא היה חולה. כשהוא נפטר היו לי המון התנהגויות שלא נחשבות למנהגי אבלות ... אחרי שהוא נפטר השתגעתי אבל לא בגלל חסרונו כי אם בגלל הדברים שהתחלתי לחבר . במידה מסויימת אבא שלי עדין חי ושולט בחלקים ממני .. עדין יש תחושה של פחד מקפיא ממנו וזה נחווה כאילו הוא עומד לידי כל הזמן . במבי יקרה אבא שלי זה לא השוואה ובטח לא הקשר שלי איתו ...מבחינתי הוא כמו לא היה מעולם אחרת אצטרך להתמודד עם זה שהוא פגע בי . בטח שאין געגוע ... לצערי גם מה שזכרתי כטוב כאוהב הסתבר כפוגע וכמנצל ... וכן במבי בכל דבר הזמן עושה את שלו ...גם בפרידות או מוות . אתך

הי במבי, אבל זה רגש מורכב מאוד. יש בו כאב על הפרידה. יש בו לפעמים החמצה על מה שלא יהיה. יש אשמה. יש פחד. ככל שעובר הזמן יש סיכוי טוב לריכוך, להתעגלות הפינות. בהחלט. אודי