אודי...

1) בתשובתך להודעתי "המשך.." מה 12\10 רשמת בכותרת:"את בהחלט יכולה להרגיש כך.." ואני תוהה לגבי כוונתך, האם בעצם התכוונת לחזק ולאשר את התחושה שאכן יש מקום מצדי להרגיש אשמה. ??? 2)הצעת לי לקחת אחריות על היותי מטופלת ובתוך הטיפול...,והוספת שכרגע זה נשמע לך כמו נסיון מתמשך להתנגד לכל מהלך טיפולי. וייתכן שאתה צודק..,וזה הרושם שמתקבל. אז מה זה אומר?? שאם לא אעשה זאת, זה אבוד?? והרי אם הייתי יכולה הייתי משנה, יש פה משהו שקשה לי מאד ומקשה עליי מאד, ואני בספק אם זה רק עניין של החלטה שלי.., ותו לא. ובמידה לא עושה כך, אני בעצם "אמורה "בנוסף לכל, גם להרגיש "אשמה".., ? זה כאילו יתכן כהגיוני, ועם זאת,ובטח בטיפול נפשי,וכידוע...,זה מורכב הרבה יותר. ולא בטוחה שכל דבר מסתכם "בבחירה..". ואכן מרגישה ייאוש. 3) אמרת נכון, שבעיקר אתה שומע ממני מה לא טוב בטיפול..,והצעת לשכנע אותך למה חשוב לי להמשיך בו..., ואכן זה כיוון נכון שעשוי גם להבהיר לי יותר ולמקד אותי. עם זאת, אני מתקשה לענות על כך, אין לימשפטי מחץ משכנעים.., בעיקר אני חושבת שאני פוחדת להשאר לחלוטין לבד..., אולי פוחדת שהמצב יורע או שפשוט ימשיך להתקע...,כאילו עדיין ישנה תקווה, עם זאת גם תסכול גדול,כעס,האשמה ואשמה. במקביל ובין לבין עולה גם געגוע..,(בייחוד שלא הגעתי בפעם האחרונה), וזה משהו שאמרת שאתה בעד..,אבל גם בזה, אני כבר לא בטוחה אם זה געגוע מ"הזן הנכון" , שמתאים לקשר טיפולי, או געגוע אחר פאנטזיוני.., שמחבל. ?? האם יש הבדל?? בכלאופן הכל די סוגר עליי. ואני בעיקר מרגישה מאד חסומה. אולי גם כי מובכת, ומרגישה ילדה קטנה בעינייו.., גם העובדה שהוא מבטל פגישה בגלל חופשה קצרה, לא מקלה. והכל מתערבל עם הכל.