רגשות אשם כלפי ילדים - במיוחד כלפי הקטן בן 9
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום רב. ביום חמישי האחרון לקחתי בבוקר את הכלבה שלנו (בת חצי שנה) לעיקור לצער בעלי חיים. הבטחתי לילדים שהכל יהיה בסדר וזה סתם ניתוח שגרתי. אספתי את הילדים מבית הספר ונסענו להביא את הכלבה. כשהגענו לשם הבנתי שיש בעיה. הכלבה לא מתעוררת. הציעו לנו לקחת אותה דחוף לוטרינר שניתח אותה. כשהכינו לנו אותה בכלוב ילד בן ה-9 כל הזמן החזיק את הכלוב למרות שזה היה כבד מאוד, קרא לה בשם ודאג לה כל הדרך. לא עזב אותה לשניה. כשהגענו לוטרינר התברר לי שהמצב שלה אנוש ואין מה לעשות. אמרתי לילדים שמשאירים אותה לילה בהשגחה. יום למחרת הודעתי להם שהתגלתה לה מחלה והיא היתה חלשה מאוד ונפטרה. הילדים כמובן בכו חאוד. הקטן עדיין עצוב ולא מוכן לחזור הביתה אחרי בית ספר. בינתיים הולך לסבתא. אני מרגישה מאוד אשמה שלא בדקתי ולקחתי את הילדים לראות את הכלבה במצב נוראי. אולי הייתי צריכה לנסוע לבד - לא יודעת. מאוד קשה לי עם זה. בעלי לא רוצה כלב אחר בגלל הנושא של אובדן. ואני ממש עובדת אצות - מאוד מאוד מאוד קשה לי. מה עושים?
שלום אנה, מות חיית מחמד הוא חוויה מאוד לא נעימה לילדים, אבל בלתי נמנעת. המוות הוא דבר טבעי, ואני ממליץ לאפשר לילד לדבר על זה, לצייר, לאפשר לבקר בקבר שמכינים לחיה, ולהפרד ממנה (להכין לה ציורים ושיר, הספד וכו'). טבעי שיעלו גם פחדים, אבל זה משהו שלרוב ניתן להתמודד אתו אם מאפשרים ביטוי של העצב והפחד. אפשר פשוט לחבק ולשקף שגם לך מאוד עצוב... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
