לאודי - על מה נזעקתי

לא רוצה לתת כאן פירוט יתר כדי לא להחשף. אבל יכולה לומר לך שמה שהוא עשה היה מעשה נבזי, יהיר ומשפיל. אני לא לגמרי באי שפיות כמו שאני נשמעת כאן, רק כדי לסבר את האוזן, על פגישת ייעוץ אתי משלמים פי שלוש מהמחיר שאני משלמת על פגישת ייעוץ עם המטפל. כפי שאמרתי, את מה שקורה בפנים בדרך כלל לא רואים בחוץ, ואני מתפקדת, וחדות המחשבה שלי ברוך השם לא נפגעה. כלפי חוץ אני מתפקדת ועובדת, ועושה כל מה שצריך. את ההתקפים שלי, אני עושה במסתרים, אף אחד לא רואה, כך אני מאמינה, אחרת לא היו באים אלי. את כל הקושי שלי אני קוברת עמוק בפנים... וממשיכה את מרוץ החיים, לוקחת בלי סוף כדורים לישון, ואם יש צורך כדורי הרגעה במשך היום, ועושה כל מאמץ כדי להמשיך לעבוד. אז אני קצת יודעת על חובת שירות ללקוח. וכן, המטפל נותן שירות, כמו ששאר הענפים העצמאיים נותנים שירות. ראשית מדובר היה על הפרה של סכום שעשיתי אתו ישר בהתחלה, אמרתי לו שאני חייבת מטפל שאני יכולה לסמוך עליו שיהיה שם כשאצטרך אותו, שאני לא יכולה לעמוד בה אם אני נותנת אמון באדם, והוא לא שם כשאני צרירה, והוא הבטיח תמיד לענות לי מיידית, ואם יש לו ססשן, אז מייד אחרי הססשן הוא יתקשר. הוא הבטיח שלעולם לא יעברו יותר משלוש שעות משליחת המייל, עד שיענה, מדובר על שעות יום ולא לילה. במקרה המדובר היה מדובר בעניין של כמעט פיקוח נפש, חשש נוראי לגורלו של אדם יקר לי, והמפתח היה בידיו, לאחר שהוא התנדב לעזור בזה. שלחתי לו מייל באחת עשרה בלילה, במשך כל היום למחרת חיכיתי למילה, שקבל, שפעל, שעשה. והוא לא ענה. לא התקשרתי אליו, כי אמרתי לך שאני פוחדת מהאדם הזה, אני מרגישה בו אלימות, ואני לא מעיזה להתקשר אליו. יש משהו שמפחיד אותי להתקשר אליו, ואני לעולם לא מתקשרת אם לא קבעתי מראש, אני שולחת מייל, שיודיע מתי להתקשר או שהוא יתקשר בתשע בערב, בעלי אמר שבטח לא קבל את המייל, אין מצב שלא היה עונה לארבעת מיילים של מצוקה שכאלו, ולכן בעלי התקשר מהנייד שלו, כדי לומר לו שיבדוק את המיילים, הוא לא ענה והיו צריכים להשאיר הודעה ואז אני השארתי הודעה, וכנראה לא זהה שזה אני וחזר מיידית לנייד של בעל, אשר העביר לי את הנייד לדבר אתו. וכן, בשיא האדישות סיפר שאכן קבל את המייל, פנה טלפונית למי שפנה, וצריך לעשות עוד טלפון. לו רק היה שולח לי מילה אחת, אני מטפל, או אפילו מחרף אותי על מה שלדעתו לא נהגתי כראוי אבל הוא השאיר אותי בלחץ אטומי, כל היום, עד הלילה, הרי רק חזר לצלצל של בעלי אחרי תשע בלילה, אבל כל היום נתן לי להיות בלחץ שפשוט לא יכולתי לעמוד בו, כשהוא יודע היטב את המצוקה הקיימת שלי, והוא יודע שאני חייבת לדעת את התשובה שלו, שכן אם הוא לא מצליח בעניין, אפנה לאפיקים אחרים, והעניין דחוף ביותר, והלחץ הזה עושה בי שמות, כאשר יום קודם הייתי שם בגלל התקפי החרדה, והוא נסה למצא דרך לעזור לי להגבר על התקפי החרדה, כי בשבוע קודם קבלתי באמצע הססשן התקף חרדה כל כך נוראי, שלא ידענו איך נצא מזה, וגם הוא נורא נבהל. כך שהוא ידע או שהיה עליו לדעת, מה מצוקה עצומה שכזו תעשה לי. והיא אכן עשתה לי, ושמה אותי על הקנטים, ובכל ראש השנה לא ירדתי מהמטה, לא לתפילה ולא לארוחות. פעם ראשונה בחיים שלי! ילדתי בת פעם בראש השנה והתפללתי, ועכשיו לא פתחתי סידור, יומיים, במיטה, לא ארוחות, לא דיבור עם אנשים, כלום, מנוטרלת, כמו שק תפוחי אדמה, כמעט לגמרי גמורה. כאשר כתבתי באותו לילה כמה אני כועסת וזועמת, ואיך ההתנהגות שלו הייתה מחפירה, הוא השיב, מצטער שנפגעת אבל את צריכה לזכור שלאחרים גם יש חיים. ועשיתי את הטלפון שבקשת. ועוד כמה שטויות כאלו עניתי לו במייל, שלכתוב לי תשובה שהוא מטפל בעניין לא הייתה פוגעת בחיים שלו. כתבתי בדיוק איך אני מרגישה על ההתנהגות שלו. הוא לא טרח לענות נסע לחופשה. אני כועסת עליו ברמות על, אני רואה בו אחד יהיר, מתנשא, לא עומד בדבורו, התנהג בצורה שהוכיחה שהוא פשוט לא בן אדם. עזוב כל דבר אחר, הוא יודע את המצב הנפשי שלי, והוא יודע את המצוקה הנוראית של אותו ידיד שעבורה בקשתי את עזרתו, ומדובר במצוקה אמיתית שיכולה להיות של חיים ורח"ל, והוא לא טורח להשיב לי במילה אחת, מטפל, או אדווח כשיהיה מה, כלום, מתאייד. רק טיפול 'הצפרדעים' עזר לי לחזור לעצמי, אבל עדיין לא לגמרי. כשהייתי אצלו בטיפול האחרון אמרתי לו שישלח מייל כשהוא חוזר עכשיו במייל האחרון ששלח כתב לי את התאריך, שהוא חוזר. והעניין מטריד אותי כי אני לא חושבת לחזור אליו, מקבלת התקף חרדה רק מלחשוב שהוא יטפל בי, מחקתי את כל המיילים ששלחתי אליו, את אלו שהוא שלח אלי, כל ההקלטות הכל מחוק. אני מתארת לעצמי שכאשר יחזור אני אהיה בלחץ, אם ישלח מייל אלחץ, לא ישלח, אלחץ כמו בבדיחה של ההוא שגר מתחת לשכן שכל לילה היה מוריד את שתי הנעליים ועושה רעש אדיר. הוא העיר לו על זה בלי סוף, ופעם אחת בבוקר הוא צרח עליו שבגללו לא ישן כל הלילה, ולמה כי השכן חלץ את הנעל הראשונה והעיף אותה ברעש גדול, אחר כך נזכר ואת השניה לא העיף אלא הניח בשקט, וזה שמתחתיו כל הלילה היה ער חכה לשמוע את הזץ של הנעל השניה. ואני אהיה בלחץ כזה, חוששת שיגיע מייל. כל הזמן אהיה בלחץ, הדבר הזה מלחיץ אותי ברמות על! אפילו שאני כותבת עכשיו הידיים שלי רועדות, האכזבה מאדם שהבטיח להיות שם בשבילי, מאדם שיודע בדיוק את החולשות שלי, (וכמו שאמרתי לא הרבה יודעים עליהם), והוא יודע איך אני מתמוטטת דווקא בנושאים האלו, שאנשים שאני אמורה להסתמך עליהם מבריזים, והוא יודע איך שזה מקעקע את כל אושיות החיים שלי, ובצורה אדישה לחלוטין נותן לי לדמם למוות. כן, כך זה בדיוק היה, ממש לתת לי לדמם, אם היית קורא את מיילים של המצוקה הייתי מבין כמה לא אנושי היה חוסר התשובה שלו. ממש לא בן אדם. ותאמין לי שהזעם שלי מוצדק. בעלי עומד מאחורי במאה אחוז שלא אחזור אליו, ובעלי הוא זה שדוחף אותי לטיפול, והוא מכיר אותו היטב, וגם הוא לא יכול היה להאמין שהוא קרא את המיילים ולא הגיב, זה פשוט בלתי נתפס! בעלי מצדיק אותי, ואומר שאין לי מה לחפש אצל מטפל שכזה, שמסוגל כך לפגוע בו במזיד. לא רק שמצדיק אלא שלהפך, אומר לי, שאין מצב שאחזור אליו, ושאי אפשר לסמוך עליו, אם כך הוא פעל. ואתה יודע מה, אולי הייתה לו סבה, אז כאשר כתב את מייל ההתנצלות, יכול היה לתת סיבה, כדי שתניח את דעתי, ולא תשובה יהירה שכזו, אפילו לא נסה לתת הסבר להתנהגות המגעילה הזו. לא חשבתי לכתוב ארוך וכך זה יצא. אבל אני מנסה לנתב את הזעם שלי, שמשפיע עלי כל כך רע, וגורם לי לחוסר יכולת לתפקד, וכתיבה כאן היא אחד הניתובים. ואשמח לשמוע ממך אודי, בכל אופן מה אתה חושב על ההתנהלות הזו שלו, אשמח מאד לשמוע את דעתך על הזעם שלי, ועל התגובה שלי. שאגב גם אם היא מוגזמת, היא בדיוק תוצאה של הבעיה האמיתית שממנה אני סובלת ולא יכולה לשחרר, והוא יודע אותה! הוא מודע היטב לאותה בעיה, ושאני לא יכולה לעשות עליה אנילזה, אבל עד כמה התנהגות של מי שאני אמורה לסמוך עליו והוא לא עושה את המוטל עליו, עד כמה התנהלות שכזו מממוטט אותי לחלוטין. (זו הסבה שאני מרשה לעצמי לסמוך על מתי מעט אנשים, כי אני יודעת שאני לא יכולה לעמוד בטלטלה של אכזבה מההתנהלות שלהם. ובו כמטפל, נתתי אמון, חשבתי שאני יכולה לסמוך עליו, והוא ידע שאני סומך, ובכל זאת הפגין אדישות יהירה שכזו. אודי - זה הורג אותי! אז מה אתה אומר אודי?

מצטערת התשובה היחידה שעולה כאן הוא בן אדם ואולי גם לא היה משהו דחוף וכן שכח באותו הרגע ואחר כך שכח לשלוח ...כאילו מה?????? את לא רוצה מטפל את מצפה לאוטופיה שאפילו תינוק בן יומו לא מקבל מההורה שלו כי לפעמים הילד בוכה צורח וההורה באותו הרגע מכין לו את האוכל או חס וחלילה בשירותים ...סנדי מבינה את הקושי אבל לא כל קושי יש לו מקום להצדקה - איתך

מי מדבר על רגע, שעה? מדבר על 24 שעות, על מייל אחר מייל של מצוקה, והוא קרה אותם ולא טרח להגיב שקא, שאדע שהוא מנסה לטפל, שהוא כאן והוא יודע עד כה המצב הנפשי שלי עכשיו על הקנטים, יודע כמה קל לזעזע אותי, או ואבוי לתינוק שאמא שלו מרעיבה אותו 24 שעות, כן זו התעללות בו.

לסנדיי, 1. לא מבינה מדוע בעלך הופך להיות צד בקשר עם המטפל? בעלך מתקשר מהנייד שלו למטפל??? נשמע מאוד לא טוב וגם לא מקובל. 2. אני הייתי פעם בטיפול, אצל מטפלת שמאוד אהבתי ובכל פעם ששלחתי לה מייל לא הצלחתי להתרכז בשום דבר עד שהיא ענתה לי. זה מאוד לא טוב, צריך מידתיות ופרופורציות. ומטפל שמבטיח לענות לך תמיד תוך שלוש שעות - קצת מגזים, בעיקר שאת מצהירה שאת אישה עובדת ומתפקדת. אז לשם מה הדחיפות הזו לקבל תשובה? זה לא בריא ולא טוב. ופוגע בך ובתפקוד שלך. דברים שכאלו, יכולים לפגוע מאוד בטיפול ולגרום נזק קודם כל לך. וכמו שאודי רושם - להתגעגע זה טוב ואפילו נעים בבטן, אבל כך - זה כבר מסוכן, ואסור למטפל לתת יד לדבר כזה, בעיקר אם יש לו אחריות מקצועית כלפייך. 3. אני לא חושבת שמטפל רוצה לפגוע במזיד במטופל שלו. לפעמים זה כדי ללמד אותו משהו, לשים לו גבול, לפעמים זוהי חוסר הבנה מצד המטפל, ולעיתים נובע מחוסר התאמה בין המטפל למטופל - ולא תמיד ניתן לגשר על כך. אני נוכחתי לדעת שרצון זה לא תמיד מספיק...צריך גם שהיקום ירצה :-) תבררי עם המטפל כשיחזור.

בעלי הוא חלק בלתי נפרד של מה שעובר לי בחיים אני פוחדת מהמטפל ולא הייתי מתקשרת אליו לכן בעלי התקשר המצוקה של אותו ידיד הייתה אקוטית ממש, שאלה של חיים, והוא ידע זאת, ואם הוא לא נותן יד יתן אחר, כמו שקרה לבסוף. אני האחרונה שמטרידה אותו, ואם 24 שעות הוא לא יכול להגיב שאכן קבל המייל, וזאת בטרם נסיעה שלו, אז לי זה לא מתאים, אני לא בנויה בשביל זה. וכן אני יודעת תודעה של שרות וכאשר צריכים אותי בדברים שהם מאד דחופים, אני נמצאת, ויהי מה! בלי שום קשר לכסף שמשלמים לי