משבר אמון

אודי אני צריכה יד עטיפה מקום הלב שורף מאוד איך היא תמיד אמרה לי יש בך חלק שיודע הכל הגעתי לפגישה זה התחיל מדפים שהיו מונחים ליד הפינה שלי שהלחיצו ונתנו הרגשה מאיימת כששאלתי אותה מה זה היא אמרה אולי תירצי לכתוב...אמרתי לה אואו מה מחכה לי . היא אמרה שיוצאת לחופש עד אחרי ראש השנה בחישוב מהיר הבני שזה בעצם עד אחרי סוכות כי היא לא עובדת בסוכות ולפני יש את כיפור ..יש!!!!!!!! חמישים יום חופש הלכו התכניות על אמא ...ואז היא ממשיכה לגבי מה שהיה ומטיחה בי שאני מתעללת בה ...זהו נסגרו החלונות והמתעללים הגיעו . בשלב שלא יכולתי להכיל קמתי והלכתי היא לא עצרה אותי פגעתי בעצמי וביקשתי לחזור לא רציתי ככה להפרד לחמישים יום קיוויתי האמנתי שהיא בתור מטפלת תרגיע את המצב ותבין שככה אסור לתת לי להשאר חמישים יום .גם אם היא צודקת יהיה לזה זמן אחר כך. אמרתי לה את זה היא אמרה לי מה חשבת שנעבור לסדר היום והמשיכה באותו קו שאני פוגעת בה ומתעללת בה בגלל שבכל פעם שהיא אומרת משהו שהוא בענייה לא נראה לי בעיני טריגרי מרגיש מאיים אני מתנתקת ונעשית בונקר כועס ופוגע (ציניות) ביקשתי ממנה שנעשה הליך לפרדה היא לא סירבה וניסתה כמובן שלא היה מי שישתף פעולה וכל מה שהיא פגשה זה קיר חסום שרק רואה כמה רע הטיפול הזה היה עבורו . כשקמתי ללכת שאלתי זה היא ענתה כנראה ..אמרתי לה שחזרתי כי קיוויתי שיהיה לה אכפת שתלחם יחד איתי היא שתקה החיבוק מן הסתם היה מרחוק והלכתי. התקשרתי שאלתי אותה אם היא רוצה להמשיך טיפול היא ענתה שהיא לא יודעת שנגמרו לה הכוחות. זה שרגע קודם בחדר היא אמרה שזה לא נכון ושפשוט צריך לטפל גם בחלקים האלה וככה היא יודעת. אודי נילחמתי כמה נילמתי שהיא לא תוותר עלי שיש עוד חלקים. היא שלה לי סמס קר וכאוב שנמשיך אחרי החופש והיא תחשוב איך.. זהו נשארתי ככה ללא יד ללא מישהו שתומך בכאב עם מילים כואבות בטרוף גם אם נכונות שאני מתעללת עם הרגשת ויתור ונטישה שברגע שקשה אז זהו זה נגמר . מבינה שגם אם אחזור אפחד להביא את עצמי תמיד זה יישאר שם שהיא ויתרה עלי ורק המלחמה שלי על הטיפול נתנה לזה אולי כמה נשימות חמצן אחרונות. אם היא הייתה מאמינה בו היא לא הייתה מוותרת ... אודי כנראה שגם מכאן אני יהיה חייבת ללכת אחרת ארעיל ואציף את הפורום ..אז ככה שעכשיו אני באמת באמת לבד מי אמר נבואה שמגשימה את עצמה ולא קיבל .... אז אם אפשר אודי שיר או משהו שיהיה איתי לעבור את הימים האלה ..את הניסיון הזה ..את השחזור הכואב הזה עם אבא , להיות בנעליו עם חלקי ולהתעלל באחר לחוות התעללות מהצד השני להרגיש שמוכרחה לרצות להיות שוב הילד ליד החומה שמוכן לעשות הכל אבל הכל רק שלא יעזבו אותו ...והכי כואב שאין בי כעס שמסביבי אומרים כנגדה ואני מבינה אותה ועדין בתוכי מאמינה וסומכת עלייה ומקווה שזה רק רגע כזה של מחלה שיעבור .

וואו..כל כך קשה להרגיש ככה..לצערי אינני מבינה את כל מה שקורה בניכן בגלל החלקיות של המדיה הזו...אבל התחושה שעולה כל כך קשה...האם אמרה ממתי היא בחופש? לא הודיעה מראש? ככה בפגישה אמרה מעכשיו עד אחרי החגים? נשמע מוזר והזוי...לי היא תמיד מודיעה מראש. לא ברגע אחרון...את לא לבד! אנחנו כאן וכל עוד תכתבי אני מאמינה שאודי יפרסם. אודי תמיד שומר אם זה פוגע הןא ידע לעצור. בבקשה אביב המשיכי לשתף אנחנו פה. מחזיקים ידיים ולא נוטשים אף אחד! כנראה היה משהו בפעם האחרונה בניכן שהקשה עליה מאוד...למרות ששוב אינני יכולה לדעת...החזיקי מעמד, אנחנו פה! באמת נשמע מפחיד ומלחיץ..מקווה שיהיה פתרון שלא יגרום לנתק שכזה. הרי היא תכננה דפים...איתך, מיכל

אכן יכולה להבין את המקום שבו את נמצאת כרגע.כואב ביותר עד כדי בלתי נסבל, להשאר כך בתוך ההצמתה הזו שמכווצת את הבטן בעלבון,כעס,פחד,בדידות גדולה,מבוכה,אשמה,עצב ותסכול נוראי.כשהיא גם נוסעת ...,ולא ברור אם ומה יהיה בכלל בהמשך לכשתחזור.באמת סיטואצייה מאד קשה להכלה,מכל כיוו שלה כרגע,ומה שציינת. ובהחלט גם מקומם, שצריך נורא להזהר,להשמר,להתאים תצמך ..., כדי שחלילה המטפל לא ירתע כבר ויוותר עלייך. בעיניי זה די הזוי עד תמוה שזה קורה גם בטיפול, שאמור להיות המקום הכי מאפשר,בטוח מכיל מחזיק ובטח לא מוותר!!וכשמצב כזה קורה(ואני רואה לצערי שלא מעט...), איך אפשר לחוש בטוחים ומוגנים ולתת ביטוי מלא לכל מה שקיים,עולה ומרגיש. כדרישת המטפלים.... ??? זה גם מתגלה כמצב אבסורדי ומעורר קושי וחרדה. בהפוך על הפוך .

נשמע קשה ממש. איתך..

זה הרגשה מאד קשה להפגע גם ממי שאת הכי מצפה שיהיה איתך בתוך הכאב, הקושי והפגיעה.. כואב לי בשבילך אבל אולי זה יהיה לתועלת שניכם הפסק זמן? בכל מקרה אנחנו כאן איתך. תהי חזקה אל תתני לאף אחד לשבור אותך.

לא טובה במילים, אבל רציתי שתדעי שקראתי אותך.. ואני, וכולנו, כאן איתך. חיבוק גדול

את יודעת חשבתי עלייך ביומיים האלה על האומץ והכוחות שלך חשבתי לעצמי שגם אם זה יגמר זה לא סוף העולם וזה אפשרי גם משם לצמוח כמוך... חיבוק