התפרצות מחשבות טורדניות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום רב! אני אסביר את המצב בקצרה, למרות שיש הרבה מה להרחיב. אני סטודנטית שנה ג' באוניברסיטה, לקראת סיום תואר וטיסה ללימודים בחו"ל. בחצי שנה האחרונה עברתי תהפוכות ומשברים. הפרעות אכילה ששבו מין העבר, חבר שנפרד ממני אחרי שנתיים וחצי וחזר לחיי אחרי חודש בטענה שעשה את טעות חייו. לאחר שחזרנו, חשבתי שהכול יחזור לקדמותו במהרה, אבל לפעמים הראש והנפש ואפילו התת מודע, לא מסונכרנים. כל המצב הזה הכניס אותי לחרדות שלא חוויתי לעולם בעבר, לפחות לא בעוצמות הללו. כל פעם שהייתי חושבת על מפגש עם בן הזוג, הייתי נתקפת פחד, זיעה קרה, כאב בטן. כל החודש וקצת האחרונים היו ועדיין מלאים בלבטים לגבי הזוגיות והעתיד, זוגיות שהייתי יותר בטוחה לגביה מאי פעם וראיתי אותו כגבר חיי. בעקבות המשבר רופאת משפחה נתנה לי ליטול ציפרלקס שהחמיר את החרדות והדיכאון (הפסקתי את הטיפול) והתחלתי ללכת לפסיכולוגית קוגנטיבית-התנהגותית. אחרי כמה טיפולים, היא אבחנה אצלי חרדת נטישה (משהו שלעולם לא חשבתי שיש לו קשר אלי). ומפה במעבר חד למה שכל כך מטריד אותי בזמן האחרון. כשהייתי קטנה היו לי מחשבות טורדניות הקשורות בדת. אינני באה ממשפחה דתית, אני חילונית ששומרת מצוות מסוימות כמו בשר-חלב, כשרות בפסח, כיפור, לפעמים קוראת תפילת הדרך. אני אדם לא דתי אך מאמין והאמונה הזו תמיד הייתה לי לאור. מאז הפרידה ולמרות שבסוף הכול הסתדר בצורה בה החבר חזר אלי, התחילו לצוץ לי מחשבות טורדניות ומציקות שאולי אלוהים לא רוצה שנהיה יחד- המחשבות הללו החלו ממש לשבש לי את היום, את ההתנהלות הרגילה (אני אדם נורמטיבי ומאוד הישגי ושאפתן מטבעי). אתמול המצב החמיר, עברתי ליד שכונה חרדית בירושלים ומאז התחילו לתקוף אותי מחשבות טורדניות שאולי אלוהים רוצה שאחזור בתשובה. אני ממש מבוהלת. אני מרגישה שאני משתגעת. אין לי מנוחה. לעולם לא הרגשתי כך, שאני לא יכולה להשתלט על המחשבות הללו. אני מבינה שהן הזויות, אני יודעת שלחזרה בתשובה אין קשר לחיי. אני מאוד אוהבת את סגנון החיים החילוני, אני חושבת שהכי חשוב להיות אדם טוב בגוף ובנפש ולא צריך לחזור בתשובה לשם כך גם אם אני קרובה בנפשי לדת. אני לא יודעת ממה זה נובע. האם מחשבות טורדניות יכולות להתעורר בעקבות משבר? האם הסיבה היא חיפוש תשובות בכוח עליון בגלל המשבר? אני רוצה להדגיש שאין לי שום רצון לחזור בתשובה ולכן המחשבות הללו כל כך מטרידות אותי. זה מגיע למצב שכל דבר שאני עושה או אומרת מתחיל להתפרש לי בראש כחטא... אני נדהמת שהגעתי למצב שאלו הם הדברים שאני כותבת. עד לפני כמה חודשים הייתי לגמרי בסדר, הייתי כל כך מאושרת...
שלום מרישול, אני משער (מבלי להכירך) שהכפייתיות והטורדנות מהוות דרך התמודדות עם החרדה, נסיון "לעשות סדר". הבסיס - לכן - הוא ללמוד לווסת את החרדה בלי שימוש במנגנונים הללו, הבעייתיים. אודי