*******
דיון מתוך פורום התמודדות בעת מעבר לחו"ל
שלום. אני בת 23 מתגוררת בברלין כבר שנה. עזבתי לפני שנה אחרי שתפסתי את עצמי בידיים במטרה להתרחק מאבא שלי שפגע בי מאז שאני קטנה. בחצי שנה הראשונה היה מדהים,כאילו אלוהים נתן לי אישור להיוולד מחדש,נקייה ונורמטיבית,רחוקה מכולם וחופשיה בבית משלי,במיטה משלי אליה אף אחד לא יבוא. בחצי שנה האחרונה אני מרגישה שהכוחות נעלמים לי. פיזית וגם ברגש. אין לי כוח לעבוד ולא לראות את האנשים שאני רגילה ואוהבת. כואב לי הגוף ואני מקיאה הרבה ולא ישנה טוב. משהו בי רוצה לחזור אבל אני לא מסוגלת ומרגישה ממש שאין לי מקום בכלל. הייתי אצל רופא שאמר שאין לי כלום-אולי שפעת.. אבל שפעת לא נמשכת חצי שנה. ירדתי 9 קילו בחודשיים האחרונים ושותף לתערוכת צילום שלי אמר לי שאני נראית רע ובכך הבנתי שמשהו לא בסדר. לא מבינה איפה טעיתי.. מפחדת לחזור ממש לא מסוגלת ומרגישה שלהישאר בברלין זו לא אופציה.
שלום לך! נשמע שבכך שהחלטת לעבור לברלין ומימשת את ההחלטה- עשית צעד אמיץ וחשוב ביותר, באמצעותו חלצת את עצמך ממציאות משפחתית קשה. חצי השנה הראשונה שחווית הוכיחה שיש בנפש שלך כוחות ואזורים חופשיים ונקיים שבאים לידי ביטוי כשאת מרגישה מוגנת. לא כתבת האם קרה משהו שסובב את הגלגל לכיוון השני אבל יתכן שלאחר תקופה של הנאה מהחופש והבטחון, החלו להכות בך הקשיים שבד"כ מכים מוקדם יותר, של געגועים ותחושת זרות וכן קשיים פנימיים שלצערינו רודפים אותנו לכל מקום בעולם. מהתסמינים שתיארת נשמע שאת חווה כעת תקופה של דיכאון, ויש צורך דחוף שתקבלי בראש ובראשונה טיפול לדכאון (בשיחות או טיפול תרופתי), ובשלב השני תנסי לראות כיצד את ממשיכה. אחד התסמינים של דכאון הוא תחושת יאוש וחוסר אמונה שמשהו יכול להיות טוב, ולכן מתוך המצב הנוכחי לא פלא שכל הכיוונים נראים חסומים וכל הדרכים מרגישות לך בלתי אפשריות. אך זה זה לא אומר שאין דרך טובה, אלא שקשה לראות את האור בחושך. אני יכולה להציע לך שני כיוונים: אם את מרגישה בנוח עם גרמנית/אנגלית, את יכולה ללכת להתייעץ עם פסיכולוג או פסיכיאטר מקומי. על פי הסימפטומים שתיארת יש מקום לשקול טיפול תרופתי נוגד דיכאון כבר בשלב זה. אפשרות נוספת היא לקיים שיחה בעברית עם מומחה ישראלי באמצעות המיזם "טיפול קרוב", המאפשר יעוץ וטיפול פסיכולוגי בעברית באמצעות הסקייפ. (את מוזמנת לעיין בעמוד הפייסבוק שלנו ובמידה ותרצי לפנות לאפיק זה, את מוזמנת לפנות אלי במייל ואתאים לך מטפל מומחה. בכל מקרה, ככל שתרגישי שאת קצת חוזרת לעצמך ולכוחותייך, תוכלי לשאול את עצמך: האם יתכן שכעת כשאת יודעת כמה חשוב לך להיו מוגנת- את יכולה לבחור לחזור לארץ ולהתחיל חיים שיש בהם קרבה ליקירייך אך הגנה מפני גורמים מתעללים כגון אביך, או שתבחני האם יתכן שבאמצעות ההרגשה הטובה יותר, תוכלי לשאת את הגעגועים לאנשים בישראל, וליצור לעצמך קשרים קרובים וטובים יותר בברלין כדי להרגיש גם שם מוקפת בקרבה ואהבה. אשמח לשמוע מה חשבת. להשתמע, גילי [email protected] https://www.facebook.com/tipulkarovIsrael
תודה על התגובה האכפתית. אני לא מצליחה לחשוב על ללכת לטיפול. ולא מצליחה לדמיין אפילו על להגיד למישהו מה שקורה ומה שקרה. הפורום הזה הוא סוג של פיתרון לגלות ולא להיחשף-שזה מבחינתי מתנה שחבל שעליתי עליה רק עכשיו. גם לא מסוגלת לשלוח מייל מהמייל שלי כי השם שלי יופיע שם ואני מפחדת. אני רוצה לצאת מהמצב הזה ומרגישה שנתקעתי כאן. שאין לי לאן ללכת.. אני שוכבת כבר יומיים שלמים בלי לעבוד בסטודיו ולא מצליחה לחשוב על כלום אז אולי זה דיכאון אבל לא מסוגלת לפגוש -רק רוצה תרופות שירגיעו כי אני מרגישה לא טוב. שוב תודה
הי, רציתי רק לבדוק שאת בסדר שם, התגובה של גילי נראתה לי נכונה למרות שאינני פסיכולוגית, ואני מקווה שאת לא לבד בתקופה קשה כל כך. אין צורך לפחד להיחשף אם זה למטרת ריפוי והתגברות, שהם בהחלט אפשריים. ממה שקראתי את בחורה חזקה ואמיצהביותר, בעלת כוחות נפש מיוחדים. אנא שמרי על עצמך כי את חשובה וועתיד גדול נמצא לפנייך.. מחזקת את ידייך גם אם לאנפגשנו מעולם -מישהי שאכפת לה-
תודה רבה,שלומי בסדר. אני עדיין בברלין,הייתי בארץ וגיליתי אחת ולתמיד שאני לא יכולה להיות שם. הקצב כאן טוב לי,אני אוהבת את ברלין מאוד. אני מטופלת אצל פסיכולוג גרמני וזה קשה. תמיד נראה שגם אם הוא מבין,אז הוכ מבין בגרמנית ולא באמת..אבל זה כרגע מה שיש,מאוד קשה לקום לעשות דברים,פתאום הפכתי להיות כמו זקנה,מיום ליום משהו דועך,אבל בסוף אני חוזרת לאמנות שלי וככה זה טוב-הכל יחסי. שוב תודה על ההתעניינות, חג שמח.
מנהל פורום התמודדות בעת מעבר לחו"ל
