פורום התמודדות בעת מעבר לחו"ל

פורום ישראלים בעולם נועד לתת מענה לשאלות בנושא הסתגלות למגורים במדינה חדשה והכנה אישית ומשפחתית לקראת מעבר מדינה (רילוקיישן).

מגורים במדינה חדשה מהווים פתח לאינספור חוויות אישיות ומשפחתיות נפלאות אך מזמנים לא מעט אתגרים. האתגר הראשון הוא קבלת ההחלטה על המעבר וההתמודדות עם חוסר הוודאות שהיא מביאה איתה. איך ייראו החיים? האם ומי יהיו החברים שלי? מה יקרה אם ארצה לפתע לחזור? איך תושפע הזוגיות? איך יסתדרו הילדים?

בעת המעבר עצמו מתווספים קשיי ההסתגלות למקום חדש בו יש תרבות ושפה אחרות. בנוסף, עולות שאלות של זהות, שייכות, יצירת קשרים, מימוש עצמי וגעגועים. מה זה אומר שאני ישראלי? עד כמה אני רוצה להמשיך ולשמור על מנטליות ישראלית?

זוגיות בעת מעבר יכולה לחוות העצמה והעמקה, אך פעמים רבות מתגלים פערים ביכולת ההשתלבות ובשביעות הרצון של בני הזוג, ובהיעדר משפחה או חברים זמינים, כל מתח יומיומי עשוי להתעצם ולהתלקח.

הסתגלותם של ילדים למעבר גם היא אתגר בפני עצמו שמעורר שאלות ודילמות רבות. מה לעשות אם הילד לא רוצה ללכת לגן כי אינו מבין את השפה? האם בשל המעבר עלי לרכך את הגבולות שלי כהורה? איך לעזור לילד עם הגעגועים לחברים ולמשפחה?

אתם מוזמנים לשאול ולשתף כאן בכל הנושאים המעסיקים אתכם לפני או בזמן מעבר מדינה.

אנו נשתדל לתת לכם את המענה הטוב ביותר ולעזור לכם להפוך את שהותכם לחוויה כמה שיותר טובה ומעצימה.

.
18 הודעות
9 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות בעת מעבר לחו"ל

11/06/2018 | 16:06 | מאת: נועם

שלום, אישתי ואני שוקלים חזרה לארץ, אנחנו מתגוררים כבר 7 שנים בחו״ל (מתוכן 4 שנים האחרונות בארה״ב). הזוגיות שלנו עברה עליות ומורדות, ויש לנו חשש שמעבר נוסף, הפעם חזרה ארצה, ימוטט את הקשר שלנו. אישתי לא מעוניינת בטיפול זוגי, אך אני חושב שזה מאוד נכון לנו. איך לגשת לעניין? האם ניתן להתחיל טיפול זוגי לבד?

21/06/2015 | 17:26 | מאת: ענת

שלום גילי, להורי קשה מאוד עם הידיעה שבאוגוסט אנחנו עוברים למינכן, גם בגלל העבר ההיסטורי ובעיקר משום שילדי הם נכדיהם היחידים. אב לא מפסיק לבכות גם לפני הבכורה שהיא בת 14, אני מרגישה אשמה ולא מסוגלת להסתכל בעיניו. הוא כל הזמן שואל אותנו אם אנחנו יודעים מה אנחנו עושים....הצילו!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

היי ענת. זה אכן מאד קשה וכואב לראות את סבלו של אביך. המעבר לחו"ל חושף הנחות יסוד משפחתיות שקודם לכן היו סמויות. נשמע שיש לכם מקום מרכזי בליבו ובחייו של אביך ומתוך המקום הזה תצטרכי לעזור לו לראות איך חשוב שירתום את אהבתו לטובתך גם כשהבחירה קשה לו. אני מציעה להדגיש שתבקרו בארץ ושהם יבואו ויטיילו אתכם, ואולי כדאי להגדיר את הנסיעה כניסיון ולא כהחלטה סופית. במידה ואלה לאנ יעזרו תוכלו להיעזר בתהליכים משפחתיים מסוג זה שאנו מקיימים בטיפול קרוב. www.tipulkatov.com

25/09/2014 | 10:55 | מאת: אוולין

אני גרה בחול כבר 25 שנה .היו קצת הפסקות של ניסיונות לגור בארץ .אבל בעלי לא מסוגל.יש לנו שני ילדים בני 10 ו 14 .אני מרגישה ממש תקועה פה .אין לי חברים .עבודה סבירה .בקיצור דיכאון קשה.ואניואני ת אני הולכת לחדר כושר ..שחיה וכו אבל זה לא עוזר .אני מתגעגעת לארץ ולחברים בטרוף ולא מצליחה לצאת מהדיכאון

היי אוולין התכתבנו גם בפרטי. המגורים בחו"ל אכן יכולים להיות קשים ומאתגרים ולהשאיר את האדם שעבר עם הלב בישראל. כפי שכתבתי לך, יכול מאד לסייע אם תמצאי קהילה ישראלית באזור שלך. גם אם זה במרחק נסיעה, אפילו מפגש של אחת לחודש יכול להועיל. בנוסף, ישנן קבוצות אונליין של נשים ישראליות מכל העולם אשר נפגשות בשיחת וידאו בהנחיית פסיכולוגית ויוצרות קבוצת השתייכות וחברות למרות שכל אחת גרה במקום אחר בעולם. אם יכול להתאים לך, אנחנו ב tipulkarov@gmail.com www.tipulkarov.com

08/09/2014 | 10:52 | מאת: נעמה

שלום, שמי נעמה ואני מתחילה בסוף החודש שנה שנייה בלימודי רפואה באירופה. אני מאוד אוהבת את העיר והמקום שאני לומדת בו, אבל יש לי חבר בארץ ושנה שעבר הדבר גרם לי לתחושה ממש קשה של בדידות ולעיתים אף דיכאון. אני וחבר שלי מאוד קרובים אחד לשני, כל הזוגות מסביבנו כבר גרים ביחד או נשואים ולכן ניסינו גם לשכור דירה ביחד עכשיו, כשחזרתי לחופשת הקיץ. כל החופשה הייתה מדהימה והסתדרנו מעולה, אבל עכשיו כשכבר הגיע הזמן לחזור אני מרגישה כל כך מדוכאת וחסרת כוח ואנרגיה. היה לי שנה שעברה מאוד קשה עם הלימודים ואני כל הזמן חולמת חלומות מוזרים שחוזרים על עצמם ובהם אני נכשלת בשנה הבאה ולא מסוגלת להתמודד עם החומר (למרות ששנה שעברה לא נכשלתי בכלל). כל העניין מאוד מלחיץ אותי, כי לפתוח ככה שנה תובענית וקשה זה לא לעניין ואני מפחדת שאם אני מרגישה ככה לפני שהשנה בכלל התחילה אז אני עלולה להישבר באמצע. אני זוכרת ששנה שעברה באתי ללימודים עם המון כוח ואנרגיה ועכשיו- רק בא לי כבר לחזור לארץ שוב פעם האם הרגשות שלי נורמליים? ובכל מקרה, מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב? תודה, נעמה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נעמה ואני מתנצלת שעונה רק כעת! הייתה בעיה טכנית שלא אפשרה לי לראות כשמגיעות הודעות. הרגשות שלך הם יותר מנורמליים. מה יותר נורמלי מלרצות לחיות לצד אדם אהוב? לצערי אין פתרון קסם. הרעיון הוא לנסות לחיות חיים כמה שיותר מלאים כשאת שם, עם החברים שיש לצידך בלימודים, הקהילה הישראלית אם יש באזור וכמובן תמיכה של החבר והמשפחה בשיחות סקייפ וטלפון. בנוסף, ניתן להתחזק באמצעות טיפול פסיכולוגי בסקייפ. מהניסיון שלנו עם סטודנטים לרפואה בחו"ל אכן לא קל לשלב בין הלימודים הדורשניים לבין המרחק מהבית, ועזרנו ללא מעט סטודנטים להתחזק ולצלוח את התהליך. את מוזמנת לבקר באתר שלנו ואם רלוונטי ליצור קשר. יש לנו הנחות לסטודנטים וביטוחים רפואיים מסויימים מכסים גם הם את הטיפול אצלנו. www.tipulkarov@gmail.com כך או כך מקווה שתהיה לך שנה (יותר) טובה! גילי

07/06/2014 | 08:15 | מאת: רויטל

בוקר טוב הבן שלי בן 8 בכיתה ב עם הפרעות קשב מטופל בריטלין אדרל רבע כדור לטחא ניסיונות קשים בכל הכדורים בעלי מצא עבודה בחול ורוצה לעבור לניו יורק אני בהתלבטיויות מאד קשות בגלל השפה והמעבר עם ילד עם הפרעות קשב שמטופל כרגע אצל פסיכולוג לבעיות רגשיות עקב התעללות בבית הספר שאלתי היא אם זה כדאי כמו שבעלי מציר את הבתי ספר שם והחיים לילדים צריכה יעוץ תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך רויטל. המעבר לחו"ל אינו קל תמיד ובפרט לא כשיש ילד עם קושי כמו שאת מתארת. בתי הספר בארה"ב כמו בישראל הם עם הבדלים גדולים ביניהם. הדבר העיקרי הוא הקושי בהסתגלות מבחינת השפה ומבחינה חברתית שיתווסף לקשיים הרגילים שלו. הייתי מציעה לך להתייעץ עם הפסיכולוג של הילד על ההשפעות של מעבר כזה וכיצד ניתן להיערך אליו אם תבחרו לעבור. בצוות של טיפול קרוב יש פסיכולוגים שיכולים לסייע בהדרכה שלכם בעת מעבר לחו"ל כדי להקל עליו את המעבר כמה שאפשר, אבל לא ניתן למנוע את הקושי וההסתגלות שהם לא תמיד קלים. זה האתר שלנו, מוזמנת. www.tipulkarov.com

http://www.feeder.co.il/article-brb-is-an-israeli-site-for-those-who-want-to-do-relocation-1000835590

ישראלים יקרים לקראת או אחרי מעבר לחו"ל. מוזמנים להצטרף לקבוצה שלנו בפייסבוק! https://www.facebook.com/groups/480984705290393/

14/04/2013 | 15:06 | מאת: עידו

אני מתגורר בארץ, ואני לא מוצא עבודה בתחום אני חוסך 50 אלף שקל כדי לעשות קורס באנגליה או ארה"ב כי בארץ זה לא מפותח. עכשיו אני לא יודע אם אני יוכל לעבור באמת מכיוון שגרתי לבד כבר פעם אבל אם אני רוצה לעבור לחו"ל זה התמודדות הרבה יותר קשה (בעבר סבלתי מהתקף חרדה)

שלום לך. אתה למעשה צריך יעוץ בשני תחומים: האחד הוא כלכלי-מקצועי: איזה קורס לעשות וכמה כסף צריך עבורו, ובתחום הזה אינני מומחית. הנושא השני הוא השאלה האם תוכל להתמודד עם מעבר לחו"ל. השאלה הזו דורשת כמובן בירור יותר מעמיק שקשה לעשות בפורום. אני כן יכולה להגיד לך שבמיזם שהקמתי, "טיפול קרוב"- ניתן להתחיל תהליך של הכנה לנסיעה כשנמצאים בישראל- ולהמשיך אותו בסקייפ מחו"ל. עם זאת גם לאחר הכנה קשה לדעת איך יהיה לך. יש אנשים שחוששים מהמעבר ומסתדרים מעולה ואחרים שהיו בעבר בחו"ל לבד ודווקא עכשיו כשהם עוברים שוב- קשה להם. כל מקרה לגופו. מקווה שזה עוזר, גילי

15/03/2013 | 16:17 | מאת: ארב"ב

כזה שאפשר לקנות על המדף בארה"ב, משהוא שאוכל לישון יותר טוב בלילה, אני בגיל ההתבגרות, 17, ואני כותב בידיעת הוריי.

לקריאה נוספת והעמקה

היי, קודם כל-תודה על בניית הפורום הזה :) מקווה ששאלתי תגיע לגילי. עברתי לרומניה בעקבות בנזוגי שעובד שם, לפני כשלושה חודשים. הציפיות שהיו לי היו חיוביות, על אף החשש והכרה בכך שזה הולך להיות שינוי משמעותי בחיי. בארץ הייתי מוקפת בחברים מדהימים ומשפחה מדהימה וקרובה מאוד, עסקתי ביצירה-שאמנם כלכלית זה היה מאתגר, בכל זאת הצלחתי לפתח את מה שאני עושה צעד צעד. מאז שעברתי הרגשתי כמו באבל על הפרידה מכולם ומהכל, מן שוק כללי, געגועים, וחוסר התחברות אמיתית לעיר אליה עברתי. הבנזוג שלי ניסה לתמוך ולעודד ככל יכולתו אבל עבד הרבה כדי להציל עסק על סף פשיטת רגל. התנאים לא פשוטים והקור האפור המשיכו להקשות עליי. באיזשהו אופן הרגשתי כלואה ומבודדת והאנשים שהכרתי הם אנשים טובים אבל המכנה המשותף בינינו קטן למדי.. נוצרה תלות בלתי רצונית בבנזוגי-מה שהקשה עליי יותר מהכל-בתור בחורה מאוד עצמאית בבסיסי, זה ממש העיק עליי. בעיר עצמה עוד לא מצאתי נקודות עניין או מקומות בהם אוכל להתפתח-זה מקום מאוד מיושן שאני לא מצליחה להתחבר אליו כל כך....  מה שאני הכי רוצה זה למצוא את האוצרות החבויים במקום הזה ולהיות מאושרת, בלי קשר לנסיבות או המקום. אני מרגישה בושה להיות מבועסת וכבדה כזאת, כשהסיבה למעבר הייתה סיבה חיובית ולמטרת התפתחות! היצירתיות שלי נחסמה ונתקעה ואני רוצהלהאמין שיכול להיות לי טוב אפילו במקום חסר-חן כמו המקום אליו הגעתי... עצות? עזרה? ממש מודה מראש. נטעלי

שלום לך, באיזו עיר ברומניה את מתגוררת? הערים ברומניה שונות זו מזו, חוויות בעיר אחת עשויות להיות שונות מאוד מאלו הנחוות בעיר אחרת.

נטעלי היקרה. את כותבת מאד יפה ומתארת בצורה מאד מרגשת את הצעד שעשית ואת ההשלכות שלו. התרשמתי מהרצון שלך להתקדם לשלב חדש בו תהני ממה שלמקום שאת חיה בו יש להציע ותמצאי שיווי משקל חדש בו יהיו הנאות שונות ממה שהכרת אך מספקות ומשמחות. אני כן חושבת שקשרים משמעותיים והגשמה אישית/מקצועית תורמים לתחושה טובה ולכן לא הייתי מוותרת עליהם לחלוטין אלא מנסה למצוא להם תרגום יצירתי במקום החדש. מבחינה פרקטית עולים בדעתי כמה דברים: -כדאי לבדוק מי הישראלים במקום או בערים סמוכות דרך הקונסוליה הישראלית אשר מנהלת רישום של כל הישראלים באזור (אם את בבוקרשט יש לי את הפרטים של אחד מעובדי הקונסוליה והוא מקסים). -האם יש באזור מגורייך אוניברסיטה או מוסד אקדמאי או לימודי כלשהו? מוסד כזה הוא הזדמנות להכיר אנשים ברמה יותר גבוהה וגם אם אינך מצטרפת לתואר אלא רק נמצאת בקורסים, ואפילו אם הם קורסים ללימוד אנגלית במידה ואינך דוברת את השפה- זה יכול לאפשר מפגש. -אם תבחרי ללמוד רומנית באופן מסודר, סביר שתתקלי בקורס באנשים נוספים שנמצאים ברומניה לאחר שעברו מדינה ואולי תוכלי ליצור שם קשרים או חברויות. -את יכולה לחפש גם גופים של אמריקאים או בריטים ברומניה (שוב- מתוך הנחה שאינך דוברת רומנית) ולבדוק פעילויות חברתיות שלהם. -אם יש מיומנות שתמיד רצית ללמוד כמו תפירה/סריגה/בישול, אני מאמינה שתוכלי להשיג שם מורה/קורס במחיר זול יחסית לארץ. - למעשה את יכולה לנסות למצוא אירגונים או מוסדות שקשורים לתחום העיסוק הקודם שלך או לתחומי עניין שלך ולנסות למצוא בו אנשים עם עיסוק דומה. לדוגמא, אם אני הייתי נמצאת ברומניה הייתי מחפשת מקומות שלומדים בהם פסיכולוגיה קלינית או סוגים שונים של טיפול ומנסה להכיר את התחום שם. -נסי לחפש באינטרנט ובפרט בפייסבוק קבוצות של אנשים במקום מגורייך ובפרט של זרים. לדוגמא, אם יש באזור בית ספר בינלאומי סביר שלומדים בו ילדים של נשים רבות שנמצאות במצבך. -ישנה אפשרות היום ללמוד באינטרנט דרך סקייפ המון דברים וגם זה יכול להיות לך רלוונטי, וחלק מהדברים אפילו מתקיימים בלימוד קבוצתי במחשב. - בנוסף לכל אלה, אני מאמינה באמת באמת ואומרת את זה מכל הלב ומתוך נסיון של מטופלים שלנו, שטיפול פסיכולוגי עם מטפל שמומחה במצבי מעבר כאלה יכול לסייע להתמקמות ולמציאת הכוחות והאנרגיה הפנימית מחדש כדי לצאת למסע שכזה. אם תרגישי שאת רוצה לבדוק את האפיק הזה אשמח לקיים אתך שיחת היכרות ללא תשלום כפי שנהוג ב"טיפול קרוב" ולהתאים לך מטפל/ת מתוך מבחר המטפלים שאספתי למיזם. בכל מקרה אנא עדכני איך מתקדם ואם משהו מהדברים שכתבתי דבר אלייך. להשתמע והמון בהצלחה, גילי tipulkarov@gmail.com

אוכל להמליץ על קליניקה מעולה בעיר, עם פסיכולוגים ויועצים דוברי אנגלית. לעיתים, שיחה דווקא עם יועץ מקומי עשויה להועיל מאוד בניתוח מצבים שונים שעלולים להיות זרים למטפלים שלא מכירים מקרוב את התרבות והחברה המקומית. כמובן שהיועצים הישראלים מעולים, אך אם ברצונך לבדוק אפיקי חשיבה שונים לאו דווקא מנקודת מבט ישראלית- אשמח להמליץ. בהצלחה!

02/01/2013 | 13:05 | מאת: שלי111

שלום אנו עתידים לנסוע לשליחות של מספר שלנים בעוד כחצי שנה. הילדים בגילאי בית הספר היסודי מודעים לעניין ומצפים לכך. יחד עם זאת אני מרגישה מתחת לפני השטח מתח רב בקרב הילדים, התנהגויות לא רצויות הפכו נפוצות ועוצמתיות יותר, הרבה התפרצויות ואני אף מקבלת טלפונים מהמורים לדעת אם קרה משהו כי הילדים לא רגועים... אנו מדברים בבית על הנסיעה, על מה שצפוי לנו ומנסים להתכונן ככל שניתן. כיצד ביכולתי לעזור להם להתמודד עם החששות וההתרגשות?

שלום שלי וטוב שהיית רגישה לשינוי שמחולל וכתבת כדי להתיעץ. . ראשית, חצי שנה זה זמן ארוך לילד להיות בציפיה והתכוננות. אולי לאחר שהתקבלה ההחלטה וההתרגשות סביבה, כדאי להדגיש שיש עוד זמן רב עד הנסיעה, לנסות לקיים שגרה ולא לדבר על הנסיעה באופן מאד אינטנסיבי עולה בדעתי שאם כל הילדים מגיבים באופן דומה, אולי משהו השתנה בהתנהגות שלך ושל בעלך, וזה הגיוני בשל העובדה שעבורכם חצי שנה היא פרק זמן קצר יחסית לגודל השינוי ואני מניחה שאתם מארגנים הרבה דברים כבר מעכשיו. ייתכן שכתוצאה מכך משהו בגבולות, בשגרת הבית יצא מאיזון. חשוב לנסות ולשמור על השגרה הקיימת ככל שניתן עד הנסיעה ולא לוותר על דברים שגרתיים גם אם ברור שהם עומדים להסתיים. לדוגמא: חשוב שיעבור מסר שלמרות הנסיעה הקרבה, ממשיכים לעשות שיעורי בית וכו'. במקביל לקיום שגרת הבית, ניתן לקחת את כל אחד מהילדים לשיחה באופו אישי, ולהבין מה כעת מטריד אותו בנוגע למעבר, כי כל ילד עשוי לחשוש מהיבטים אחרים. במובן הזה אמנם התחלתם את ההתרגשות מעט מוקדם, אך משהיא עלתה, כן כדאי לבדוק ולהתכונן להיבטים שכל אחד מהילדים עסוק בהם ואולי לנסות להרגיע באופן פרטני על פי הצורך של כל ילד. מבחינת ההתכוננות לנסיעה ובעיקר בשבועות שסמוכים אליה, כדאי להיות קונקרטיים בגיל הזה ולעזור להם לדוגמא להכיר את השפה החדשה (השמעת קלטות או ערוץ טלוויזיה גם אם השפה אינה מובנת), לקרוא יחד על ההיסטוריה של המקום וליצור תחושה של התיידדות עם התרבות החדשה שאתם צפויים להתקל בה. היום בעידן האינטרנט ניתן לראות תמונות רבות אך חשוב לא להציף אותם במידע ולבחור אתר או שניים שהם יכולים לחזור אליהם ולהסתכל על איך נראה המקום החדש. מקווה שזה נותן כיווני מחשבה. גילי

16/12/2012 | 20:24 | מאת: ***

שלום. אני בת 23 מתגוררת בברלין כבר שנה. עזבתי לפני שנה אחרי שתפסתי את עצמי בידיים במטרה להתרחק מאבא שלי שפגע בי מאז שאני קטנה. בחצי שנה הראשונה היה מדהים,כאילו אלוהים נתן לי אישור להיוולד מחדש,נקייה ונורמטיבית,רחוקה מכולם וחופשיה בבית משלי,במיטה משלי אליה אף אחד לא יבוא. בחצי שנה האחרונה אני מרגישה שהכוחות נעלמים לי. פיזית וגם ברגש. אין לי כוח לעבוד ולא לראות את האנשים שאני רגילה ואוהבת. כואב לי הגוף ואני מקיאה הרבה ולא ישנה טוב. משהו בי רוצה לחזור אבל אני לא מסוגלת ומרגישה ממש שאין לי מקום בכלל. הייתי אצל רופא שאמר שאין לי כלום-אולי שפעת.. אבל שפעת לא נמשכת חצי שנה. ירדתי 9 קילו בחודשיים האחרונים ושותף לתערוכת צילום שלי אמר לי שאני נראית רע ובכך הבנתי שמשהו לא בסדר. לא מבינה איפה טעיתי.. מפחדת לחזור ממש לא מסוגלת ומרגישה שלהישאר בברלין זו לא אופציה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך! נשמע שבכך שהחלטת לעבור לברלין ומימשת את ההחלטה- עשית צעד אמיץ וחשוב ביותר, באמצעותו חלצת את עצמך ממציאות משפחתית קשה. חצי השנה הראשונה שחווית הוכיחה שיש בנפש שלך כוחות ואזורים חופשיים ונקיים שבאים לידי ביטוי כשאת מרגישה מוגנת. לא כתבת האם קרה משהו שסובב את הגלגל לכיוון השני אבל יתכן שלאחר תקופה של הנאה מהחופש והבטחון, החלו להכות בך הקשיים שבד"כ מכים מוקדם יותר, של געגועים ותחושת זרות וכן קשיים פנימיים שלצערינו רודפים אותנו לכל מקום בעולם. מהתסמינים שתיארת נשמע שאת חווה כעת תקופה של דיכאון, ויש צורך דחוף שתקבלי בראש ובראשונה טיפול לדכאון (בשיחות או טיפול תרופתי), ובשלב השני תנסי לראות כיצד את ממשיכה. אחד התסמינים של דכאון הוא תחושת יאוש וחוסר אמונה שמשהו יכול להיות טוב, ולכן מתוך המצב הנוכחי לא פלא שכל הכיוונים נראים חסומים וכל הדרכים מרגישות לך בלתי אפשריות. אך זה זה לא אומר שאין דרך טובה, אלא שקשה לראות את האור בחושך. אני יכולה להציע לך שני כיוונים: אם את מרגישה בנוח עם גרמנית/אנגלית, את יכולה ללכת להתייעץ עם פסיכולוג או פסיכיאטר מקומי. על פי הסימפטומים שתיארת יש מקום לשקול טיפול תרופתי נוגד דיכאון כבר בשלב זה. אפשרות נוספת היא לקיים שיחה בעברית עם מומחה ישראלי באמצעות המיזם "טיפול קרוב", המאפשר יעוץ וטיפול פסיכולוגי בעברית באמצעות הסקייפ. (את מוזמנת לעיין בעמוד הפייסבוק שלנו ובמידה ותרצי לפנות לאפיק זה, את מוזמנת לפנות אלי במייל ואתאים לך מטפל מומחה. בכל מקרה, ככל שתרגישי שאת קצת חוזרת לעצמך ולכוחותייך, תוכלי לשאול את עצמך: האם יתכן שכעת כשאת יודעת כמה חשוב לך להיו מוגנת- את יכולה לבחור לחזור לארץ ולהתחיל חיים שיש בהם קרבה ליקירייך אך הגנה מפני גורמים מתעללים כגון אביך, או שתבחני האם יתכן שבאמצעות ההרגשה הטובה יותר, תוכלי לשאת את הגעגועים לאנשים בישראל, וליצור לעצמך קשרים קרובים וטובים יותר בברלין כדי להרגיש גם שם מוקפת בקרבה ואהבה. אשמח לשמוע מה חשבת. להשתמע, גילי tipulkarov@gmail.com https://www.facebook.com/tipulkarovIsrael

17/12/2012 | 01:21 | מאת: ********

תודה על התגובה האכפתית. אני לא מצליחה לחשוב על ללכת לטיפול. ולא מצליחה לדמיין אפילו על להגיד למישהו מה שקורה ומה שקרה. הפורום הזה הוא סוג של פיתרון לגלות ולא להיחשף-שזה מבחינתי מתנה שחבל שעליתי עליה רק עכשיו. גם לא מסוגלת לשלוח מייל מהמייל שלי כי השם שלי יופיע שם ואני מפחדת. אני רוצה לצאת מהמצב הזה ומרגישה שנתקעתי כאן. שאין לי לאן ללכת.. אני שוכבת כבר יומיים שלמים בלי לעבוד בסטודיו ולא מצליחה לחשוב על כלום אז אולי זה דיכאון אבל לא מסוגלת לפגוש -רק רוצה תרופות שירגיעו כי אני מרגישה לא טוב. שוב תודה

נשמח ללוות אותך. גילי

הי, רציתי רק לבדוק שאת בסדר שם, התגובה של גילי נראתה לי נכונה למרות שאינני פסיכולוגית, ואני מקווה שאת לא לבד בתקופה קשה כל כך. אין צורך לפחד להיחשף אם זה למטרת ריפוי והתגברות, שהם בהחלט אפשריים. ממה שקראתי את בחורה חזקה ואמיצהביותר, בעלת כוחות נפש מיוחדים. אנא שמרי על עצמך כי את חשובה וועתיד גדול נמצא לפנייך.. מחזקת את ידייך גם אם לאנפגשנו מעולם -מישהי שאכפת לה-

התמיכה ההדדית בפורום חשובה לא פחות מהתשובות שלי

27/03/2013 | 23:14 | מאת: .....

תודה רבה,שלומי בסדר. אני עדיין בברלין,הייתי בארץ וגיליתי אחת ולתמיד שאני לא יכולה להיות שם. הקצב כאן טוב לי,אני אוהבת את ברלין מאוד. אני מטופלת אצל פסיכולוג גרמני וזה קשה. תמיד נראה שגם אם הוא מבין,אז הוכ מבין בגרמנית ולא באמת..אבל זה כרגע מה שיש,מאוד קשה לקום לעשות דברים,פתאום הפכתי להיות כמו זקנה,מיום ליום משהו דועך,אבל בסוף אני חוזרת לאמנות שלי וככה זה טוב-הכל יחסי. שוב תודה על ההתעניינות, חג שמח.

02/12/2012 | 21:56 | מאת: אנונימי

שלום, אני סטודנט לרפואה באיטליה, אמנם רק שנה שנייה אבל כבר חושב על המשך הדרך. האופצייה של לעשות את ההתמחות בארצות הברית או אירופה נראית לי אפשרות סבירה למדיי, אך יש דבר אחד שמפריע לי - הוריי כבר מבוגרים בני 65,64 ואני מפחד שאחמיץ את השנים הכי טובות ביחד, שבסוף הם כבר יזדקנו וימותו ואני ארגיש שלא ניצלתי איתם מספיק את הזמן. (עד שאסיים את התואר הם יהיו לקראת ה-70). האם זה באמת שיקול למעבר לחו"ל? תודה.

שלום לך. אתה שואל שאלה כל כך חשובה, כל כך נפוצה ובעיקר מאד מרגשת. המרחק הפיסי והמנטלי שאנו לוקחים מהורינו בתהליך ההתבגרות דורש מאיתנו להקשיב לשני כוחות נפש סותרים. האחד: הצורך לצאת לעצמאות, לדאוג לעצמנו, להתנתק מהתפיסות של הורינו ולעצב את חיינו על פי תפיסת עולמנו. השני: הצורך להמשיך להרגיש ולקיים את החיבור הנפשי והפיסי להורינו, לצבור עמם חוויות משותפות, להיעזר בהם ולעזור להם, להנות מתחושת שיייכות וקרבה. כל זה מהווה אתגר לא פשוט כשאנו גרים עם ההורים באותה מדינה, והשאלות מתעצמות כשצריך לקבל החלטות הכרוכות במעבר למדינה אחרת ובירידה בנוכחות הפיסית המשותפת. אם לסבך את התמונה עוד יותר אזכיר שבימים עברו, רוב האנשים חיו בקרבת הוריהם עד גיל מבוגר, וכך עדיין קורה בארצות מסויימות במזרח אסיה. ההורים המזדקנים מהווים חלק בלתי נפרד מהמערך המשפחתי והרגשי עד יומם האחרון. העולם המערבי מזמין מגוון אפשרויות שמעמידות לכאורה את המשפחה מול הגילוי, החידוש והלמידה במובנים רבים וגם במובן של בחירת מדינה למגורים. אגיד כמה דברים בעניין: ראשית, כל בחירה היא לגיטימית. מה שמתאים למערך משפחתי אחד ולאדם אחד לא מתאים בהכרח לאחר, ואני מאמינה שכל אדם צריך לחיות בשלום עם הבחירות שלו ובמובן הזה כמובן שזהו שיקול לגיטימי. עם זאת אעלה נקודה שאני שומעת מישראלים רבים ששוהים בחו"ל. עבור חלקם הגדול, הקשר עם הוריהם דווקא השתפר מאז שעזבו את הארץ. עבורם, שיחות סקייפ איכותיות וביקורים הדדיים של זמן איכות, עלו על היומיום המשותף בארץ, יצרו חוויות יותר אינטנסיביות, יותר מיוחדות ויצרו דווקא קרבה. מאידך, ישנם אנשים ואולי אתה נמנה עליהם, שהיום יום שלהם בארץ כולל מפגשים תכופים ומהנים עם הוריהם, ובמובן הזה המגורים בנפרד הם החמצה עבורם. עולה בדעתי ששווה לך לנסות ולהעריך עד כמה מגורים בארץ אכן ספקו לך זמן רב יותר עם הוריך של שיחה, הנאה ונוכחות משותפת בהשוואה למגורים בחו"ל (כשנעזרים בטלפון, סקייפ וביקורים). גורם נוסף לחשוב עליו הוא עד כמה יש להורים עזרה מיידית (הסעות, עזרה בעניינים בירוקרטיים או רפואיים) במקרה שהם זקוקים למשהו גם בהיעדרך. אני חושבת ששתי נקודות אלה יכולות להוות כיוונים לחשוב דרכם על המעבר. ואסיים באמירה מחוייכת על כך שכיוון שחלומם של רוב ההורים הוא שבנם יהיה רופא, כנראה שבכך שבחרת בדרך הזו הארכת את חייהם בכמה עשרות שנים בכל מקרה :) אני מאחלת לכולכם עוד שנים רבות, בריאות ומשפחתיות. אשמח לשמוע מה חשבת, גילי

03/12/2012 | 00:01 | מאת: אנונימי

תודה רבה על התגובה המהירה והמעמיקה ! אני חושב ששני הגורמים שנתת לי לחשוב עליהם הם באמת הכי קריטיים. מבחינת מישהו שיעזור להם אין עם זה שום בעיה, האחים שלי תמיד נמצאים. לגבי הגורם השני, עוד לא יצא לי לגור בארץ מחוץ לבית ולראות איך זה באמת לחיות בנפרד מההורים באותו ארץ, אבל מהשנה וחצי שאני פה באיטליה אני באמת שם לב שהשיחות בסקייפ גורמות להרגשה שהם תמיד כאן לידי ולכן אני לא מתגעגע בינתיים, זה ממש כאילו הם פה ואני רואה אותם כל יום! כשחזרתי לארץ יצאתי הרבה עם ההורים לבתי קפה ובילינו הרבה זמן ביחד, בוודאי כשגרים באותה ארץ זה קורה לעיתים הרבה פחות דחופות. בינתיים יש לי פה עוד כמה שנים טובות אז אוכל לראות איך אני מרגיש לחיות בארץ אחרת ואקבל את ההחלטה לקראת סיום התואר. תודה רבה על העזרה !! וטוב ששאלתי את זה כבר מעכשיו ככה אדע לבחון את המצב לפי הטיפים שלך במהלך השנים האלה.

מוזמנים לשתף האם עולים געגועים לארץ, לבני משפחה, לחברים, למקומות מסויימים ואיך אתם שורדים אותם.

מוזמנים להוסיף בשרשור הזה שיתופים בנוגע לאתגרי ההסתגלות הראשונים שלכם ואיך התמודדתם אתם, או שאלות שקשורות להסתגלות.

מוזמנים לכתוב על ההחלטה לעבור לחו"ל, ההתלבטויות, החששות ואיך אתם מרגישים ביחס אליה בדיעבד.

היי לכולם וברוכים הבאים. הרבה פעמים בפורומים לאף אחד אין אומץ להיות הראשון שכותב... המקום נראה ריק, אולי נטוש ואין השוואה בנוגע לאיזה סוג הודעות לגיטימי לכתוב. אני פותחת לכן כמה נושאים של הודעות, ותוכלו להגיב עליהן בשרשור כדי שיהיה נוח יותר להתחיל. מוזמנים גם לכתוב בהודעה חדשה כמובן. שנתחדש על הפורום! מקווה שהוא יכולה המון אנשים ממקומות שונים בעולם שרוצים להרגיש קרוב. להשתמע, גילי

גולשים יקרים, אנו שמחים לבשר לכם על פתיחתו של פורום חדש - פורום התמודדות בעת מעבר לחו"ל. גלישה פורייה צוות האתר