אוטיזם בגיל מבוגר איך ניתן לאבחן?

איריס שלום, אנחנו מחיפה אני ובן זוגי בן 34 כיום כילד עבר טראומה מסויימת אך מעבר לזה יש כל מיני תסמינים שניראים כמו אוטיזם קל אנחנו חוששים שיש לו בעייה של אוטיזם קל האם ניתן לאבחן זאת אצלך או אצל מישהו אחר שיכול לאבחן בצורה מדוייקת יותר? אנא אל תפני אותנו לטיפול פסיכותרפייה אנחנו פשוט רוצים לדעת האם יש בעייה כזו. הוא היה בטיפול פסיכולוגי באופן פרטי אבל קשה לה למרות שהיה בטיפול שנתיים וחצי המטפלת לא יכולה לומר לנו מה מקור הבעייה היא לא שללה אוטיזם קל אך גם לא קבעה שזו אכן הבעייה? הוא לוקח כדורים נוגדי דיכאון דרך פסיכאטר של קופ"ח כללית,כדיי לאבחן אותו יש ללכת לפסיכאטר פרטי? האם צריכים ללכת גם לפסיכולוג וגם לפסיכאטר? אנחנו רוצים אבחון כהוכחה לבעייה שכן קיימת אצלו בנושא ההתנהגות החברתית הלקויה.

אילנית שלום, לצורך בירור מעמיק של האבחנה של בן זוגך מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני בעל ניסיון בתחום האבחון (ולא רק הטיפול) ובפרט עם הספקטרום האוטיסטי. הפסיכולוג יבסס את האבחנה על תהליך הערכה מקיף, שכולל איסוף מידע על ההיסטוריה של בן זוגך בכל תחומי החיים מינקותו ועד היום. כמו כן, למרות גילו של בן זוגך, אם לפחות אחד מהוריו זמין, ישנו ערך מוסף לראיין גם אותו/ה בנוגע להיסטוריה ההתפתחותית של בן זוגך. אחרי הכול, הפרעה בספקטרום האוטיסטי אינה מגיחה במפתיע בגיל 30, וקווים מסוימים בדרך כלל בולטים לאורך הילדות וההתבגרות. זאת ועוד, ייתכן שההורים יתארו חוויות שבן זוגך אינו זוכר או שאינו מייחס להם חשיבות. בנוסף לראיונות, האבחנה תתבסס על תצפית קלינית והתרשמות של הפסיכולוג וכן על העברת מספר מבחנים פסיכולוגיים. בסוללת המבחנים כלולים הן מבחנים המספקים מידע על מבנה האישיות והתפקוד הרגשי והן מבחני אינטליגנציה, הבודקים, בין השאר, יכולות הבנה והתמודדות עם מצבים חברתיים מורכבים. בשלב זה, מעבר למעקב התרופתי, אין צורך לפנות לפסיכיאטר נוסף, אלא ליצור פרופיל פסיכולוגי מעמיק לצורך מתן האבחנה. העובדה שלמרות הטיפול הפסיכולוגי הממושך והפגישות עם הפסיכיאטר, בן זוגך עדיין לא אובחן באופן חד משמעי, מרמזת כי הוא עשוי להיות מקרה גבולי ו/או להתאים לקריטריונים של אבחנות אחרות. מסיבה זו, חשוב מאוד הניסיון של הפסיכולוג הקליני עם אוכלוסיית הספקטרום האוטיסטי והבקיאות באבחנה מבדלת (לדוגמא, אם מדובר בתסמונת אספרגר יש לשלול אבחנות אחרות הרלוונטיות למקרה כגון: אוטיזם, לקות למידה לא-מילולית, אישיות נמנעת, אישיות סכיזואידית, הפרעה פוסט- טראומתית שייתכן והובילה לחרדה חברתית, ועוד). בנוסף, היות ולפסיכולוגית היכרות ארוכה עם בן זוגך, מומלץ שהפסיכולוג המאבחן ישוחח עימה על מנת לעבות את התמונה הקלינית ולעמוד על הקושי בהכרעה לגבי אבחנה. חשוב לזכור שלאבחנה אין ערך רב במנותק מהמטרות שלשמן נועדה, קרי, הבנת מהות הבעיה, הפרוגנוזה (צפי לעתיד), דרכי הטיפול ויצירת שפה משותפת בין אנשי המקצוע. בהצלחה, ד"ר איריס שגב.