מאוהב עד כלות הנשימה והנשמה

ערב שישי, אני מוצא את עצמי עם דמעות שזולגות מעיני ללא הפסקה. לפני זמן מה הכרתי בחורה גרושה ( גם אני גרוש). היא חדרה כל כך עמוק לליבי שלא ניתן לתאר זאת במילים. כל השבוע האחרון דיברנו על מגורים משותפים באופן מיידי. כמות האהבה שהיא הרעיפה עלי לא ניתנת לתיאור ולכימות-אין דברים כאלה ואני לא ילד קטן. חוויתי כפי כל אחד אהבה ראשונה וככל אהבה ראשונה, הפרידה הייתה מכאיבה , דואבת וכואבת. לא האמנתי בחלומות הכי ורודים שלי שאהבה מסוג זה יכולה לחזור על עצמה והתבדיתי ( ניתן להסתכל על כך לחיוב ולשלילה). אם לא הייתי מכיר אותה לא הייתי יודע שאהבה כזו קיימת ואפשרית, אבל כן, ולראייה האהבה שהתפתחה בינינו. היום נפרדנו. היא טוענת שהיא אוהבת אותי עד כאב ומעולם לא חוותה אהבה שכזו. אהבה "נקיה" , אהבה טהורה, אהבה נטולת אינטרסים, אהבה נטו והכל לדבריה ואני מאמין לה. אני מרגיש את אותה ההרגשה בדיוק וכל השבוע התחרנו כמו ילדים קטנים מי אוהב את מי יותר. הכאב שאני חווה ברגעים אלו הוא כה כואב עד כדי בלתי ניתן לתארו במילים.כמו סכין שמפלחת את ליבי. גם היום היה בינינו קשר ואולם רק באסמסים, אסמסים כואבים משני הצדדים. אסמסים פוגעים, אסמסים של תסכול, אסמסים של אהבה כואבת. אני יודע שהיא אוהבת אותי, אני יודע שהיא מאוהבת בי, אני יודע שאני אוהב אותה, אני יודע שאני מאוהב בה כפי שציינתי, עד כלות הנשימה והנשמה. הבטחתי לה שאעשה הכל למענה והיא יודעת זאת. היא הבטיחה לי את אותו הדבר ממש ואני יודע שהיא תקיים זאת ותעמוד "במילה" כפי שאני אעמוד בכל מה שהבטחתי לה. לא רואים דברים כאלה. שומעים על דברים כאלה, שומעים על אהבה ברמות כאלו. אני אישית עוד לא נתקלתי בזוג שאוהב ברמות כאלה בגיל שלנו( שנינו בגילאי ה-40 לחיינו, מי פחות ומי יותר-הבדל של מספר שנים סה"כ). אני יודע ומודע לעובדה כי ייתכן כי מי שיקרא את שכתבתי יחשוב לתומו שאנו מתנהגים כמו ילדים קטנים אך זה כל היופי שבדבר. אנו מרגישים שקמנו לתחיה. שנינו מרגישים את אותן ההרגשות. לפני כשעה לערך נפרדנו , לא בשיחה אלא באסמס. אינני יודע מה לעשות. אני יודע בוודאות שאני אוהב אותה ומאוהב בה ואעשה הכל בשבילה ולמענה ולמען כולנו כולל ילדינו ( שניים:אחד שלה ואחת שלי). איך ממשיכים מכאן? הבעיה היחידה שאני רואה היא העקשנות שבה, הוכחנות שהיא מנת חלקנו.( אני מודה- גם אני חלק מאותה וכחנות). אני מוכן לוותר אך אני פוחד מאיבוד שליטה מוחלט מולה. אני יכול להעיד על עצמי שאני אדם חזק מאוד בכל מה שנוגע לעבודתי, ואולם, כאשר אני עומד מולה הכל מתגמד והיא הכל בחיי ולמענה אעשה הכל. אני יודע שהיא לא תנצל את הטוב שבי כנגדי, אך מצד שני, אני חושש מהעובדה שלאורך זמן היא "תתפוס" עמדה שולטת , כי אז, ובגלל שאני מכיר את עצמי, מערכת היחסים תגיע לקיצה. אני אקום ואלך למרות כל הכאב ואני יודע שאח"כ אצטרך להתמודד עם פרידה כואבת, געגועים אין קץ, אי יכולת ליצור קשר עם בחורה אחרת לפחות מספר חודשים -מן סוג של אבל ואכן, זהו אבל כי אם ניפרד זה יהיה אובדן עצום, ריקנות שמי יודע כמה זמן היא תמשך. יש כאן מן סוג של לוחמה פסיכולוגית על שליטה. אני מוכן לא להיות חלק מהמלחמה הזאת, אך שוב, אני חושש שהיא תמשיך בכך. ניתן לקרוא לכך אהבה חולנית? בעיני זה לא כך כי שנינו אוהבים האחד את השני, ולראייה, הדמעות הזולגות מעיני ברגעים אלו. על פי האסמס האחרון שלה לפני כשעה ומחצה, היא תיארה לי את אותו הדבר-גם היא בוכה בכי מרורים. מה עושים? לאן ממשיכים? תודה.

ד"ר אברהם, לצערי ( ואולי לשמחתי ) צדקת בהערכתך. מאז יום שישי ועד היום, מלבד שליחת אסמסים בודדים, מעטים מכל צד, פגה והתמוססה לה 'האהבה'. הבנתי כי לא אוכל להתמודד עם העקשנות והוכחנות שלה לאורך זמן. היו לי מספר ימים די רגועים לחשוב, ואכן, ההתלהבות די 'נעלמה'. כפי שכבר ציינתי בפנייתי הראשונה, אני מכיר את עצמי ובכל מקרה הייתי 'בורח' ממערכת שכזו. למזלי ( והפעם באמת למזלי ) הבנתי כי עלי לנתק את הקשר בצורה חדה כמו סכין ואכן, כך נהגתי. מעט בכי, מעט דיכאון, מעט געגועים למה שיכל היה להיות, ואולם, הרבה הגיון בריא שלמזלי גבר על ההשתוקקות לבחורה שלאורך זמן לבטח הייתי נפרד ממנה וטוב שכך קרה כבר בשלב זה. משדיברנו על המגורים המשותפים, כי אז החלו הויכוחים , הוכחנות, ההתעקשויות ( אודה כי כך היה משני הצדדים- גם אני נטלתי חלק בכך לא פחות ממנה). סקס נפלא, 'אהבה'? - כרגע לא בדיוק ברור אם הייתה כאן אהבה אלא יותר כמיהה למערכת שבנויה רובה ככולה על חיי המיטה ( שהיו נפלאים ונהדרים בכל מובן המילה ועל כך אין עוררין, לא מצידה ולא מצידי). לטווח ארוך 'העניין' לא היה מחזיק מעמד. לא נזקקתי לקרוא את 'משולש האהבה של סטיינברג' ובכלל. את תשובתך ראיתי אך לפני כשעה כך שההבנה הגיעה קודם לכן. הכל לטובה, גם עבורה וגם עבורי. תודה בכל אופן, צדקת.