מחשבות מדכאות על חוסר חברה וחוסר מסגרת

אני אחרי גיל 40 לפני שש שנים חברה טובה שלי נפטרה בפתאומיות. היו לנו מלא חברים אבל בגלל מה שקרה הקשר נותק בין כולם. היום גם אבדו לי הטלפונים שלהם גם לפני ארבע שנים שעוד היו לי הטלפונים ניסיתי ליצור קשר ומשום מה התייחסו אלי בצורה מזלזלת ומאז הקשר נותק עם כולם. היום אין לי חברים אני מרגישה פסימית ומחשבות חוזרות כול הזמן שכולם מבלים עם כולם כולם חברים של כולם אנשים יוצאים מבלים ורק אני היחידה שלא יוצאת ואין לי אפילו מישהו אחד לדבר איתו בטלפון. גם חוסר עבודה בנוסף לכל המחשבות האלה המדכאות חוזרת על עצמה שכולם מבלים עם כולם כולם חברים של כולם לכולם טוב למרות שככה יש לי כן משפחה מקסימה ובית מקסים אבל חברתית אין לי כלום וזה מאוד חסר לי. אני מאוד פסימית והמחשבות האלה חוזרות על עצמן אני כול הזמן מול הטלוויזיה מנקה קניות ובנוסף כלום לא נהנית משום דבר רק בגלל שאני גם חושבת שאף אחד לא רוצה אותי זה הרגשה פסימית מדכאת עם מועקה בלב אני לא מחפשת טיפול עם כדורים כימיים וגם אין לי סל שיקום שביקשתי לעשות מחדש משרד הבריאות לא הסכים לא יודעת למה. לפחות עם תוכלי לתת לי עזרה איך להרגיש גם טוב לבד למרות הדברים האלה לבד מבחינה אישית אני ממש אשמח ואודה לך

אין לי פייסבוק אימא שלי אחראית על הכסף שלי בגלל שאני מקבלת ביטוח לאומי וגם ההורים שלי מקבלים ביטוח לאומי בגלל שאבא שלי חולה מאוד ואימא שלי לא בריאה במיוחד כך שאין לי אפילו כסף ללכת לקורס או לימודים אין לי איך להיכנס לרשתות החברתיות כלום