משבר מאז הלידה

אני בן 41 גרוש מזה 5 שנים ויש לי שתי בנות שנולדו וחיות בחו'ל עם אימן מיום היוולדן. הן ביקרו בארץ וערות לכך שאני ינוי. הן אף זכו לראות את בני, אחיהן, החדש נולד. אני אישית חזרתי לארץ לאחר 20 שנות שהות בח'ול לפני כשנה. שם הייתי נשוי במשך 13 שנה. כיום אני נשוי פעם שנייה (התחתנתי עם רווקה בת 32 ללא ילדים) ויש לנו ילד בן 3 חודשים. אני נשוי פחות משנה. אני חושש שאישתי עברה וממשיכה לעבור משבר מאז הלידה. זה מתבטא ביחס אהבה עצום עד כדי אובססיה לילד. הצהרות כמו אתה כל עולמי, אתה כל מה שיש לי, מחשבות כל היום על הילד, געגועים עד כדי בכי כשאני יוצא איתו לסיבוב בשכונה וכד'. הרמות קול, התבטאויות מעליבות, דיבור עליי ועל חיי הקודמים עם חברות שלה וזילזול גמור בי ובחיי שהיו, בריחה עם הילד לעיתים תכופות מבלי לןמר לאן ומתי היא חוזרת ועוד. אני חייב לציין שבנישואי הקודמים, חוויתי משהו דומה, אמנם לא ברמה הזו בכלל, דבר שהגיע לידי ביטוי בבדיקת פסיכיאטר מטעם בית המשפט בחו'ל, שקבע כי לאם היו ויש בעיות נפשיות, עד כדי כך, שההמלצה היתה להתראות עם פסיכיאטר אחת לשבוע במשך 18 חודש מינימום, אם האמא תרצה את מגורי הילדים איתה לאחר הגירושים. בתהליך הזה עשינו מבחנים ממוחשבים שהצביעו על הבעיות הללו. השאלה שלי היא כזו: האם קיימים מבדקים לאיבחון בעיות שלאחר לידה כאן בארץ שניתן לעשותם ומטעם מי ואיפה? מה תוכלי לייעץ בינתיים. אני לא טלית שכולה תכלת בסיפור, ואני יכול לומר כי מצדי רוב התגובות הן כתוצאה מן המצב שאני מנתח ורואה, שהוא לעיתים בלתי נסבל. אבל בכל זאת, מה האפשרויות בפנינו על מנת להגיע לשורש הבעיה וההתמודדות איתה. תודה

שלום עדי, קודם כל, אני חושבת שצריך להיזהר מלהשליך מניסיון העבר שלך עם אשתך הראשונה על המצב הנוכחי. אתה כבר מדבר על בדיקה פסיכיאטרית בשבילה. מעבר לכך שאני ממש לא בטוחה שיש צורך (ואסביר מיד למה), אני חושבת שזה אומר משהו על רמת התמיכה שלך בה, שהיא כנראה לא מהגבוהות. זה וודאי לא מוסיף לזוגיות שלכם. הילד שלכם נולד לפני 3 חודשים, ויחד איתו נולדה גם האם, שכן זה הילד הראשון שלה. הספרות בתחום מלמדת שאישה לאחר לידתה נכנסת למצב רגשי אחר, שונה ואינטנסיבי. התינוק שנולד הוא אכן מרכז עולמה, היא מאבדת עניין בכל מה שהיה קודם (אולי גם קצת בבעלה), ונשאבת לטיפול בתינוק באופן טוטאלי. כל זה טבעי מאוד,ואם יש מספיק תמיכה מהבעל, לאט לאט האישה יכולה לצאת מהטוטליות הזו ולחזור לחלק את עצמה בין עוד הרבה דברים אחרים, כולל בבעלה. מה שאתה מפספס, כנראה, זה שלך יש תפקיד מאוד חשוב כרגע. גם לך נולד בן, ואתה שקוע בביקורת על אשתך, ובאכזבה וכעס על כך שנזנחת לטובת התינוק, במקום להיות יחד איתה בדבר הטוב שמתרחש. והרי קורה כאן גם דבר טוב, לא? מציעה לך בחום לשנות גישה. אני לא יודעת עד כמה באמת אשתך אובססיבית, אבל זכור שאובססיביות כלפי התינוק שהוא הבן הראשון שלה במקרה הזה היא גם נורמלית, אז במקום לחפש פסיכיאטר, חפש בעצמך את החמלה והתמיכה שתוכל לתת לה. היא זקוקה לה מאוד. ואם תעשה זאת, אני בטוחה שתקבל המון בחזרה.