חרדה כרונית מפני התקף לב

אני בן 50. למעלה מעשר שנים חרד כל היום מפני מאמץ יתר, מחשש התקף לב. החרדה העצומה היא סבל מתמיד, ואני גם מצמצם את פעילותי: חושש להיות ער יותר מידי שעות,חושש לעשות ספורט של ממש, חושש לשיר במאמץ גדול וכו'. מניסיוני במשך החיים למדתי חד משמעית שהחרדות השונות נעלמות כמעט לגמרי כאשר אני לומד את הנושא הבעייתי ועל ידי כך מנטרל את הספקות. כשאר בקשתי מרופא משפחה לתת לי הנחיה סבירה וכללי התנהגות, התברר שהרופא אינו מבין לחלוטין את סגנון השאלה הנאורוטי, וכך עברתי מרופא לרופא ללא תועלת. האם אתה יכול להציג בפני התנהגות כללית סבירה מבחינת בריאות הלב? נ.ב. אני מודע לאפשרות טיפול תרופתי, אך תרופות שניסיתי דכאו את יכולת האורגזמה בצורה חמורה. האם ישנה תרופה נוגדת את תופעת לואי זו. מה שם התרופה? תודה מראש לד"ר גידי רובינשטיין.

שלום שמואל, הימנעות ממאמץ גופני בהחלט אינו מונעת התקף לב. להפך. לדעתי, בתחום הגופני כדאי שתעקוב אחר רמת השומנים בדם ותדאג לדיאטה מאוזנת וכן שתעסוק באופן סדיר בפעילות אירובית. פעילות שבהחלט אינה מסוכנת ומומלצת בגילך היא הליכה מהירה של 40 דקות 4 פעמים בשבוע לפחות. זאת בתנאי שתוצאות בדיקת ארגומטריה היו תקינות (בדיקה שמומלץ לבצע פעם בחצי שנה). בתחום החרדה - קיימות כמה אפשרויות. אחת מהן היא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, מלווה בביופידבק, שבו תלמד טכניקות הרפיה בעזרתן תוכל לשלוט בעצמך על הפרמטרים הגופניים של החרדה, כגון האטת הדופק, נשימה מסודרת וכו' (למשל, באיכילוב קיימת יחידה לביופידבק). לאפשרות זו אין כלל תופעות לוואי, היא טובה גם עבור החרדה וגם עבור הלב, והיא משאירה את השליטה בידיך. אם הפתרון הוא תרופתי בכל זאת, ניתן לעשות ניסיון להפסיק את הטיפול בסופי שבוע, למשל, באופן שיעילותו לא נפגעת אך ההשפעה על התפקוד המיני פוחתת או לחילופין לנסות תרופה שאינה פועלת על הסרוטונין אלא על נוירוטרנסמיטורים אחרים (אחת התרופות היא רמרון), אך חסרונן בכך שהן עלולות להאיץ את הדופק ולהעלות את לחץ הדם ואז לא הרווחת כלום. לכן המלצתי היא לשלב דיאטה, פעילות גופנית אירובית מסודרת וטיפול התנהגותי-קוגניטיבי מלווה ביופידבק. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין