מספר שאלות חשובות ביותר.

אבקש את חוות דעתך המקצועית למספר אלמנטים: 1. אני מאובחנת כסובלת מדיכאון קליני, המצב היה אקוטי(לאחר 3 ניסיונות התאבדות ) וכעת הנו סטטי. אני כעת בעיצומה של גמילה בהדרגה(25 מ"ג כל פעם) מהתרופה האנטי דיכאונית. וכל הירידה מלווה בתחושת דיכדוך רב, עייפות כרונית, סחרחורות ודפיקות לב מואצות. האם גמילה מפבוקסיל מאופיינת בתסמינים שציינתי? מדוע? והרי אני מפחיתה את המינון בהדרגה כנדרש? 2. חברתי לוקה בהפרעת אישיות פראנואידית (זועק אף לעין בלתי מזוינת- מקצועית- כשלי)היא בטוחה שהכל חובר נגדה ושכולם מתנכלים לה ושוחרים רעתה. ושרודפים אחריה ומנסים להרוג אותה ולהרוס לה את החיים וכדו... האלמנט שמעניין בכל העסק הוא שישנם מקרים שהיא אכן מנוצלת לרעה בידי אותם אנשים/ נצלנים/ גורמים (עושקים אותה, אונסים אותה/ עובדים עליה/ סוחטים אותה ריגשית וכספית וכדומה). האם זה בבחינת: נבואה שמגשימה את עצמה והיא שממיטה עליה את האסונות? או שמא מאחר ומדובר בבחורה מאד לא אסרטיבית, טובת לב ונאיבית להחריד- היא מנוצלת לרעה בידי אנשים אנטי סוציאלים שמזהים את החולשות שלה ואת הקורבנות שבה? כמו כן היא אינה מעוניינת לטפל בעצמה באמצעות תרופות ומחמת ואני חוששת באמת ובתמים לגורלה (היא בדיכאון חמור ומאיימת בהתאבדות נוסף לכל) האם יש אופציה לכפות עליה טיפול פסיכיאטרי/תרופתי? בהתחשב בעובדה שאין לה סכנה אובדנית מיידית? עלי לציין שיש לה גנטיקה של הפרעות נפשיות במשפחה (אבא, אמא, דודה)ואני חוששת ובצדק- להתדרדרות במצבה. איך עלי לפעול על מנת לגרום לה לטפל בעצמה? (כל שידולי עלו בתוהו והיא מוחה בתוקף שיאין לה כל הפרעה/מחלה נפשית ותחושותיה מוצדקות ופיתחה אנטיגוניזים לכדורים פסיכיאטריים מאחר ובעבר אושפזה על ידי אביה בכוח ודחפו לה כדורים למספר ימים- שסיממו אותה ככל הנראה והרעו עם מצבה והיא נאלצה לא לשתף פעולה ולא המשיכה בנטילת התרופות ושוחררה לאחר מספר ימים קשים) לאור כל האמור לעיל, מה המלצתך המקצועית בעניינה? 3. האם יתכן כי פדופיל או אדם בעל נטיות פדופיליות יערוך סובלימציה לנטיתו ויהפוך את עורו מתוקף מינית קטינים לטיפול בהם ויחס של במסירות אין קץ- כלפיהם? מה הלוגיקה שעומדת בעניין? אשמח לאינטרפרטציה הנבונה שלך.

שלום ממוטטת, אינני רופא אך בהנחה שהגמילה מהפבוקסיל נערכת בפיקוח פסיכיאטרי, התופעות שאת מציינת אמורות לחלוף ובכל מקרה עלייך להתייעץ עם הפסיכיאטר. הסובלים מהפרעת אישיות פאראנואידית אינם יכולים להיות נאיביים בדרך-כלל, כלומר, או שאדם הוא חשדן או שהוא תמים. ברוב המקרים הדינמיקה של ההפרעה היא כזו שהואיל והאדם חושד כל הזמן, הוא מתגונן בצורה עויינת ותוקפנית כלפי סביבתו ואז הסביבה באמת מתרחקת ממנו ומתייחסת אליו בצורה לא יפה, דבר שמחזק את העמדה הפאראנואידית. ואולם, כדי לקבוע האם זה המצב אצל חברתך יש לערוך אבחנה פנים אל פנים. לא ניתן לכפות טיפול תרופתי או אחר, אלא רק אשפוז פסיכיאטרי כאשר האדם מסוכן לעצמו או לסביבתו. ייתכן מאוד שכאשר דיכאונה של חברתך יגבר, היא תפנה לעזרה מקצועית מיוזמתה, אך שכנועים אינם יעילים במקרים כאלה בדרך כלל. ישנם אנשים הנמשכים לאובייקטים מיניים שונים, לעיתים קרובות הם אינם מודעים למשיכה זו ומפעילים מנגנון הגנה שנקרא "סובלימציה" או "עידון", כלומר, הם מספיק מפותחים כדי לעדן את הדחפים האסורים מבחינה חברתית ולהפוך את המשיכה המינית, לעיתים במודע ולעיתים באופן בלתי-מודע, לאיזה שהוא יחס חיובי אחר כלפי אותו אובייקט אסור, יחס שיש לו לגטימציה חברתית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין