הריון וחרדה

שלום דר' רובינשטיין אני בת 42 אמא לשני ילדים , ילדה בריאה בת 10 ובן אוטיסט בן 7.5. כשהייתי בהריון עם בני , סבלתי החל מהחודש השישי מחרדות קשות שהופיעו פתאום , חששתי לישון, ולהיות בתנוחה אופקית שמא העובר יחנוק אותי . התביישתי לבקש עזרה מקצועית . בני מאובחן כיום כילד אוטיסט, ואין לי ספק כי החרדות שמהם סבלתי עד הלידה השפיעו עליו . עלי לציין כי ההריון הראשון עבר בצורה נהדרת מבחינה נפשית למרות שהיה יותר בעייתי מההריון השני . בתקופה האחרונה בעלי מאד מאד רוצה בילד נוסף,( וגם אני) , אך אני חוששת שהחרדות שוב יחזרו. אני לא ששה לקחת תרופות נוגדות חרדה במהלך ההריון , ואני די עובדת עצות . האם ללכת לפסיכיאטר או לעובדת סוציאלית בעלת נסיון בפסיכותרפיה? האם פסיכותרפיה תעזור לי? האם בכלל כדאי לקחת סיכון בגילי? אודה לתשובתך המהירה

שלום שקד, חרדות בזמן ההיריון, ובעיקר אחריו, עלולות לגרום חרדה לרך הנולד, אך לא הפרעות בסדר גודל של אוטיזם הנחשבת הפרעה גנטית. מתיאורייך נראה לי שאת מאשימה את עצמך שלא בצדק על תרומתך לאוטיזם של בנך. תיאוריות התומכות בהשפעת הסביבה על התפתחות אוטיזם עברו כבר מן העולם. המלצתי היא לעבד את האשמה הזו בטיפול - ואולי את האשמה בכלל, הגורמת להופעת חרדה - אצל מי שקרוב לנושא האוטיזם בארגון אלו"ט שבוודאי מוכר לך. אולי יוכלו להמליץ לך שם על מטפלים המכירים את נושא האוטיזם מקרוב. לגבי הסיכוי ללדת ילד אוטיסטי נוסף אני ממליץ לך לפנות לייעוץ גנטי בקופ"ח. לגבי כשירותך הפיזיולוגית להיריון נוסף בכלל אני מציע להתייעץ עם גניקולוג המכיר אותך או לעבור ייעוץ במרפאה לפיריון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

דר' רובינשטיין היקר התאכזבתי לקרוא את תגובתך לבעייתי. אין לי ספק שחרדותי השפיעו לרעה על מצבו של בני ואנא אל תראה בכך האשמה עצמית . בני הוא מתנה גדולה עבורי ולא פניתי אליך בענין האשמה. דיברתי עם כמה אנשי מקצוע על כך וכולם ענו לי בערך בנוסח שלך . קטונתי מלהוכיח את טענתי, אני מאמינה שיבוא יום שבו אנשי המקצוע יגלו כי חרדות עלולות להשפיע על הופעת בעיות תקשורת אצל ילדים . ( לפני שנתיים הקלטתי תוכנית בערוץ 8 שמאשרת השפעה כזאת על ילדים- הקלטת כמובן ברשותי. ) אין לי שום כווונה להתנגח בך חלילה, אני רק מנסה להאיר כיוונים חדשים . בברכה , שקד