התייעצות בקשר ל"בדידות"

ד"ר רובינשטיין היקר, שלום וחג שמח!!! כשקראתי את כתבתך על הבדידות לא יכולתי שלא להעלות בראשי סיטואציה בה הייתי לפני כשלושה שבועות ובכל זאת הכתבה לא ענתה לי על הכל. אני בת 18, לפני גיוס לצה"ל ומאד פופולארית ואהובה בקרב האנשים(במיוחד המבוגרים ממני) במושב בו אני גרה. שכנה שלי החליטה להכיר לי את גיסה הצעיר בן ה-21, נמצא בקורס קצינים. בראש השנה הוא הגיע אל המושב ונפגשנו. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל השתיקה גברה על הדיבור. לא הצלחנו לנהל שיחה אחת רצופה ונורמלית, ואם כבר היה משהו דומה לזה, אחריו שוב הייתה שתיקה ושנינו היינו נבוכים מכך. מאד רציתי שהוא יפתח וידבר בכייף על כל דבר שרק ירצה, אפילו שזה לא יהיה מעניין, רק שיגיד משהו ושיראה עניין בי. גם לא הבנתי איך בחור שנראה כל כך יפה, בחור אינטליגנט יכול להיות כל כך ביישן ונבוך. הרבה פעמים הוא התנצל על ההתנהגות שלו, על זה שהוא נבוך מהמצב ושהוא גרוע בדברים האלה ושבצבא הוא ממש לא כזה כי שם הוא הרבה יותר החלטי ובעל בטחון(כלומר, בהקשר לכתבתך, כנראה שאין לו את זה בכל התחומים). למען האמת, ברב הפגישות עם בחורים שהיו לי עד כה, אני הייתי הביישנית והפחות דברנית מהם, אבל כאן אני זאת שדברתי ושאלתי יותר שאלות (גם הוא נראה מתעניין ושואל שאלות), הוא גם אמר שההתנהגות הזאת זה דבר שכנראה הושרש בו בישיבה בה הוא למד.) הבחור דתי לשעבר. מאד הייתי רוצה שיהיה בינינו משהו, ומצער אותי שבשיחת טלפון יום למחרת הוא אמר שנוח לו להשאיר את המצב כמו שהוא בינתיים), השיחה הזו הייתה גם לפני שלושה שבועות ומאז לא דברנו איך לדעתך, ד"ר עליי לפעול ולהוציא אותו מתוך הבדידות האיומה בה הוא,כנראה, חי? והאם זו אכן "בדידות" או סתם ביישנות ומבוכה שנובעות מהרקע שלו? ומהי הדרך, לדעתך, שבה אוכל לעניין אותו, למשוך אותו לקשר איתי? עוד משהו חשוב מאד- בערב, הזמנתי אותו לשבת איתי ועם חברים על הגג שלנו והיה ממש נחמד וראיתי שהוא נהנה, בהתחלה הוא היה מעט מסוגר אבל בסוף הערב הוא נהל שיחה מתמשכת עם אחת החברות שלי שאוהבת מאד לדבר ולהרעיש. אז חשבתי לעצמי שאולי האשמה היא בי? למרות שממש לא נראה לי... איך אתה מסביר זאת ? אודה לך אם תענה על מכתבי הארוך, תשובתך חשובה לי מאד ותהיה מוערכת בכל מצב

שלום אני, אצל אנשים מסוימים יש קשר בין בדידות וביישנות, אך הדברים אינם חייבים להיות קשורים. צר לי לומר לך, אך הבחור הוכיח שאינו שתקן הן בשיחה עם חברתך והן בתפקודו בצבא. ייתכן שקשה לו בכלל בפגישות עיוורות (וזו אכן סיטואציה קשה לכולם) וייתכן שפשוט אין "קליק" ביניכם. השאלה אינה צריכה להיות איך להוציא את הבחור מבדידותו אלא איך להתגבר על תחושת הדחייה שלך. אני מבין את המשיכה והחיבה שאת חשה כלפיו אך לצערי התרשמותי היא שהן לא מצאו הד בליבו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין