האם טיפול זוגי יעזור?

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

08/07/2003 | 09:39 | מאת: דינה

שלום רב. אינני יודעת אם אפשר לרפא מקרה קשה זה ואם כן לאיזה בעל מקצוע עלי לפנות: לפסוכולוג, ליועץ נישואין, לפסיכוטראפיסט וכו'?. אני נשואה לבעלי 30 שנה עם 5 ילדים בוגרים. זמן קצר לאחר נישואי גיליתי מייד את אופיו האמיתי. חשבתי לתומי שהוא ישתנה - אך אושליתי. החיים עוברים, אני מגדלת את יילדי לתפארת, מנהלת בית ואישה ואמא חמה ביותר. בעלי קר, קודר , לא מפרגן, לא מחמיא, אינו מרבה לשוחח אך אבא טוב ועוזר לי בבית- ובזה נגמר תפקידו. הוא טוען שהוא לא ישתנה ולא מסוגל להשתנות. לאחרונה, אני ישתניתי, כנראה בעקבות התנהגותו לכל אורך השנים. אינני מסוגלת כלל לאהוב אותו גם שיתחיל לפנק אותי, לחזר אחרי וכו', כשאני רואה אותו מדבר עם אחרים - יש לי הרצון לפרק אותו לגורמים. אני נמנעת מלראות אותו מדבר עם אחרים כי הייתי רוצה שקודם יראה לי תשומת לב וירבה איתי בדיבור ואח"כ עם אחרים, הרי אישה קודמת לכל, לא כן?. אני קורנת מאושר ברגע שאני לא רואה אותו. אני מרגישה עייפה נפשית וזה משפיע עלי שאני איטית בתפקודי היומיומי. להתגרש אני לא מסוגלת - כי הילדים קשורים אליו ואיני רוצה לשבור אותו, ואני תלוייה בו מבחינה כלכלית. איך אפשר להמשיך לחיות תחת קורת גג אחת עם בעל כזה, לאן לפנות, האם בכלל הוא יהיה מסוגל להפוך את עורו הנוקשה, איך אפשר לגרום לעצמי לחייך בזמן שהוא נמצא בבית, אני מרגישה לאחרונה - שנאה עזה כלפיו וזה לא בשליטתי. אני לא מראה לו את זה, אך בתוכי אני מרגישה זר לצידי גם אחרי שנים רבות של נישואים. האם אני לא בסדר וצריכה טיפול או בעלי והאם אפשר לרפא מקרה זה ולאן לפנות?

לקריאה נוספת והעמקה
09/07/2003 | 09:44 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום דינה, המענה לטיפול בבעיות בחיי הנישואין הוא טיפול זוגי, אליו פונים שני בני הזוג. לפי תיאורייך, ספק אם בעלך ישתף פעולה ויפנה יחד איתך, אך במקרים כאלה יש לנו ניסיון שאם האישה מכריזה על רצונה לפנות ופונה לבדה, בהרבה מקרים מתעוררת אצל הבעל חרדת נטישה והוא מצטרף מאוחר יותר. יחד עם זאת, יש לציין שבחלק ניכר מהטיפולים הזוגיים מגיעים למסקנה שבני הזוג אינם יכולים לחיות עוד יחד, או לפחות שהחיים יחד פוגעים בשניהם (וגם בילדים), ומטרת הטיפול משתנה לגישור בגירושין, עזרה לבני הזוג להיפרד עם מינימום נזק להם ולילדים. אינני בטוח שזה המקרה, אך אם את כותבת שבעיותיכם כזוג החלו סמוך כל כך לנישואיכם, קיימת אפשרות לכך. בניגוד לחששך באשר להשפעה שלילית של הגירושין על הילדים, דעת אנשי המקצוע היא שנישואין לא טובים בהם בני הזוג אינם מאושרים זה עם זה מזיקים לא פחות, ואף יותר, לילדים, כי הם מפנימים מודל מאוד שלילי לגבי החיים יחד, מודל שפוגע מאוחר יותר ביכולתם לקיים קשר זוגי בעצמם. בגירושין הוגנים ניתנות לבעל זכויות ביקור נרחבות המאפשרות לו לקיים קשר רציף עם הילדים (בהנחה שהחלטת בית המשפט היא להשאיר את הילדים אצל האם). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

09/07/2003 | 12:23 | מאת: שני

ד"ר רובינשטיין שלום רב. תחילה, תודה על תגובתך למכתבי. השאלה היא, אם עד עתה לא הייתי בשום טפול, לא אני ולא בעלי, האם קרה מתוך נסיונך שאחרי 30 שנות נשואים בן-אדם קשוח ואנטיפט יכול פתאום להשתנות? כי אני מטבעי מאד חמה ורגשנית והוא מאד מאד קשוח, אך אוהב לעזור בבית ואבא טוב - האם מנתונים אלו ישנם סיכויים טובים, כי מאד קל להרוס משפחה, החוכמה היא לבנות. הילדים שלי מאד קשורים אליו, אך מאד מאד אוהבים אותי. אני לא מסוגלת היום (למרות שזהו רצוני, בגלל שאינו עונה לצרכיי) להיפרד ממנו מסיבות כלכליות בלבד. האם אפשר פתאום לאהוב גבר אחרי 30 שנה של דחייה? מדוע סף הרגישות שלי לאחרונה יותר גבוהה ויותר איכפת לי מבעבר. יתכן והייתי שקועה כל כולי בטיפול הילדים ועתה שהם לאט לאט בורחים מהקן אני רואה כמה שזה חסר לי החום והחברות? . האם אופי אי אפשר לשנות, כי בעלי טוען שאני צריכה לקבל את אופיו וזה מה יש? האם הוא צודק,? עלי להשלים עם הפרצוף הקודר שלו לעולמי עד? . בשיחות הנפש שלי איתו שאלתי אותו אם יש משהו שמפריע לו בי - התשובה שלו היתה שלילית. אין לו שום טענות כלפי, רק כואב לו שאני כל הזמן פגיעה ועושה ברוגז איתו, אך זוהי תגובתו להתנהגותו. - בתודה מראש - שני.

מנהל פורום פסיכותרפיה