הרס עצמי

שלום, אני סובלת מחרדה מפגיעה פיסית (כבר שטחתי אותה פה בעבר), כלומר, קשה לי להשלים עם האנושיות הפגיעה שלי, עצם היכולת להיפגע. באופן מוזר כאשר אני מרגישה טוב עם עצמי, אני הרבה יותר רגישה לחרדה זו, נראה כאילו בתת מודע הפגיעות שמזדמנות לי נובעות מהחרדה עצמה. כתוצאה מחוסר עירנות, "ריחוף". אני אסביר. לאחרונה החלקתי על הפנים (בביתי),לאחר שחוויתי ערפול הכרה נסעתי לבית החולים בהיסטריה מוחלטת וביליתי כל הלילה בבדיקות. הרופא אמר שחטפתי מכה רצינית בפנים ולמזלי הרב מדובר במכות יבשות+ שפשוף בפנים (ירד לי דם). ביומיים שלאחר מכן הייתי הרבה יותר רגועה, סבלתי מכאבים חזקים בכל הגוף ו"הורדתי פרופיל", ואילו היום (ימים ספורים לאחר המקרה), במקום שבו נפצעתי, הופיעו גלדים, והאיזור החלים בצורה טובה. כאשר נכנסתי למקלחת שכחתי שיש לי גלדים בפנים כתוצאה מהפציעה, ושטפתי את הפנים בסבון וגם שיפשפתי אותם. כתוצאה מכך הגלדים הוסרו טרם זמנם והעור ה"חדש" נחשףך לפני הזמן. הייתי המומה ממה שעשיתי, למה עשיתי את זה לעצמי?? איך יכלתי לשכוח?? זה נובע מחוסר עירנות? בגלל שאני מעופפת? או ממקומות אחרים? אני כל כך מוטרדת כרגע שבעקבות זאת תישאר לי צלקת/סימן בפנים. אני כל כך הרבה פעמים מצאתי את עצמי במקום הזה, בחוסר אונים, חרטה, שנאה וכעס עצמיים.

שלום מייבל, קשה מאוד להתייחס בצורה מקצועית ואחראית למה שאת כותבת בלי להכירך אישית. יש בהחלט אנשים שנוטים להביא על עצמם תאונות שונות באופן בלתי-מודע וכאשר בודקים את מהלך האירועים ביתר-דקדקנות, רואים בהחלט את חלקם בהבאת התאונה על עצמם (כמובן, ישנן לצערנו פגיעות רבות שאינן תלויות באדם עצמו ואולי הדוגמא הבולטת לכך ביותר בימים אלה, הם הפיגועים). מתיאורייך עולה שהמצב אינו קיצוני כל כך, כי לפחות בדוגמא שהבאת מדובר בהזנחת טיפול נאות לאחר התאונה, מתוך שכחה שיש לה בוודאי סיבות. אני ממליץ לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי ללבן סוגייה זו ומן הסתם תעלנה גם סוגיות אחרות (ואם את נמצאת כבר בטיפול, זהו המקום להעלות גם את הבעיה הזו). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין