ילד ADHD

שלום רב יש לי 4 בנים והבן הקטן שהוא בן 10 אובחן על-ידי פסיכיאטרית כהיפר וניתן לו רטלין כמו כן היא אמרה שהוא סובל גם מדיכאון וכדי להוציא אותו מזה ניתן לו גם פבוקסיל . אני אומנם מאוד מתלבטת לגבי טיפול תרופתי אבל נותנת לו בכל זאת את הטיפול כיוון שמבחינה כלכלית אין לי אפשרות לתת לו טיפול פסיכאטרי באופן פרטי פניתי לטיפול דרך העירייה . היינו בטיפול תקופה שבא בעצם לא התקדם הרבה כי השיחות היו ברובם איתנו ההורים ובקושי עם הילד וכל תקופת השיחות שנמשכו בסביבות 5 חודשים הבן שלי לא דיבר לא סיפר שום דבר על המצוקות שלו. לאחר מכן הטיפול נפסק כי המטפלת עזבה והיינו צריכים לעבור למטפלת אחרת ועכשיו אנחנו ממתינים למשהיא אחרת שזה כבר 4 חודשים בלי שיחות. בבית ספר הוא מקבל עזרה כי יש לו קושי בלימודים ולא נמצא הרבה בתוך הכיתה אלא עובד עם מורה בתוך בית הספר בכיתה נפרדת . התפתח אצלו כישרון לצייר בצורה מדהימה ודרך זה הוא נרגע מאוד . הבעיה היא שאני לא יודעת בעצם מה הבעיה שמטרידה אותו כי לפעמים הוא מגיע למצבים שבהם הוא יורד למטה אחרי הצהרים ומסתבך עם ילדים אחרים ולפעמים פוגע בהם בצורה קשה כתוצאה מזה מגיעים אלינו הרבה תלונות עליו. ונוצר עליו רושם כילד בעייתי ומפחדת שיום אחד גם יגיעו תלונות עד המשטרה ובעצם הוא בבעיה שאין עליה תשובה כתוצאה מהמצוקה שבה הוא נמצא היום. אני נמצאת היום במצב שאני לא יודעת מי המקום הכי מתאים לעזור לו מי ימצא את הפתרון ומי יצליח להגיע אל הבן שלי אל הנשמה שלו כדי שאפשר יהיה לדעת מה קורה לו שם בתוך המוח ולדעת שעכשיו זה הטיפול וזו הדרך ולא לקפוץ ממטפל למטפל בשביל למצוא את הפתרון לאיפוא אני יכולה לפנות כדי לקבל תשובה מדוייקת תודה על כל עזרה אמא שמאוד דואגת

שלום אמא, קראתי בעיון את פנייתך ואני שותף במידת-מה לתסכולך. אם אכן בנך סובל גם מדיכאון, הרי שהשילוב בין היפר-אקטיביות ובין דיכאון קשה במיוחד להתמודדות (גם מבחינת הטיפול התרופתי). אני חושב שאין טיפול אחד ויחיד שהוא ה"נכון" או ה"מדויק" כפי שאת כותבת בסיפא של פנייתך. על אף שבמקרים אחרים השוק הפרטי פותח קשת רחבה יותר של אפשרויות טיפוליות מאשר השירות הציבורי, במקרה הספציפי הזה נראה לי שדווקא המסגרת שאתם מטופלים בה עשויה לתרום יותר מטיפול פרטי, משום שקיים קשר הדוק בין החלק הטיפולי והחלק החינוכי. אכן חשוב מאוד לגלות ולטפח את הצדדים החיוביים אצל בנך ורעיון הציור, למשל, הוא מבורך ביותר הן בפני עצמו והן כעידון לדחפיו התוקפניים של הילד. בעיית החלפת המטפלים בשירות הציבורי היא אכן קשה, אך העובדה שהטיפול התמקד בכם, ההורים, כחלק מטיפול משפחתי (אם הבנתי נכון) אינה צריכה להפריע לכם. זהו הטיפול המתאים בהיבטים הסביבתיים של בעייתו של הילד, שלאורך זמן אני מאמין שיתנו את אותותיהם גם בהתנהגותו של הילד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין