התקדמות בטיפול

שלום ד"ר רובינשטיין אני מטופלת מזה חמש שנים בערך בטיפול פסיכולוגי המטפלת שלי אומרת שאני הגעתי לאחרונה להתקדמות רבה, משום שפעם הייתי נוטה להאשים אחרים בדברים שעוברים עלי והיום אני יותר מודעת לכך שאני גם אחראית לדברים שעוברים עלי לפחות במידה כלשהי ואני מגלה מודעות רבה יותר לדברים שקורים לי והיכן יכולתי לשפר וכו. בעקבות ההתקדמות הזו, שאני לא מזלזלת בה ומאד שמחה שהיא התרחשה, נוצר מצב, שבו אני לוקחת כל דבר מאד קשה לכיוון הנגדי - כלומר מאשימה את עצמי גם היכן שלא צריך וגם יתר על המידה בעקבות זאת אני נכנסתי בחודש האחרון למעין דיכאון ואני אומרת "מעין" משום שאני לא באמת בדיכאון כפי שמגדירים אותו בDSM ארבע אבל התחושה (שמשתנה מיום ליום) היא של חוסר אונים ולפעמים גם חוסר חשק לעשות משהו, חוסר ריכוז לפעמים בעבודה וכדומה הפסיכולוגית שלי יודעת מהעניין והיא אומרת שזה חלק מתהליך טבעי שקורה, לאנשים שיש להם בעיה כמו שהייתה לי, (וזו, אגב, רק אחת מהבעיות) ושאני צריכה לתת לעצמי זמן וללמוד את דרך הביניים בין שתי האפשרויות - להאשים את עצמי אפשרות אחת, להאשים אחרים, אפשרות שניה אני מקבלת את דעתה ואני מאד סומכת עליה וגם אני רואה את השינוי (אחרת לא הייתי נשארת אצלה כל כך הרבה זמן) ובכל זאת אני הייתי רוצה לשמוע את חוות דעתך שאלה נוספת: האם יש מבחן מתוקנן שניתן לבדוק באמצעותו האם אדם מסוים נתון בדיכאון אני לא מתכוונת למבחנים כמו רורשאך או טי אן טי, אלא ממש למבחן עם נורמות , אולי שאלון או משהו כזה ושאלה אחרונה: בקשר למשבר שעובר עלי לאחרונה, כפי שתיארתי לעיל, אמא שלי לא כל כך מבינה מה עובר עלי, והיא נורא מנדנדת לי בזמן האחרון למה אני הולכת לפסיכולוגית שלי כל שבוע - כי עד לפני ההתקדמות /משבר הזה הייתי הולכת פעם בשבועיים - ומה קורה לי בטיפול וכו' ואני לא רוצה לענות לה כי אני חושבת שזה עניין פרטי שלי, ביני לבין הפסיכולוגית וביני לבין עצמי, ובגילי אני לא חייבת לה דין וחשבון על הדברים האלה - אני בת 23 - ובפרט כשאני משלמת לפסיכולוגית על הטיפול ולא אמא שלי מה שכן, אני גרה בבית אז זה כנראה חלק מה PACKAGE DEAL אשמח לשמוע ממך עצה / עצות ותשובות על הדברים הללו ואם עוד מישהו מעוניין להוסיף, אני גם אשמח תודה מראש מאיה

שלום מאיה, את נשמעת מאוד מודעת לעצמך ומשתמשת בטיפול בצורה מאוד בונה. הבלבול בין אחריות ואשמה שכיח מאוד, בעיקר בקרב אנשים שהיו רגילים לראות את הסיבה למצבם בנסיבות או באנשים אחרים. השינוי שעשית - לקיחת אחריות וראיית חלקך במצב - הוא שינוי עצום שיש לו השלכות על האישיות כולה. לכן אין זה מפתיע שנגררת לקיצוניות השנייה בה את מאשימה את עצמך בכל דבר. אחת ממטרות הטיפול כעת היא לדעתי לעזור לך להבדיל בין מה שאת אחראית לו ומה שאינך אחראית לו. קיים בהחלט מבחן סטנדרטי לא השלכתי לדיכאון, זהו מבחן שפיתח אהרון בק, ממפתחי הטיפול הקוגניטיבי בדיכאון ויש לו נורמות משלו. לא הייתי ממליץ לך לעסוק באבחון עצמי, דווקא אם יש לך נטייה לדיכאון, משום שחיטוט עצמי (rumination) מגביר את הדיכאון (ראי כתבה בפתח הפורום). על כן, בקטע של הדיכאון הייתי ממליץ לטפל ע"י עשייה והפרדה בין מה שבשליטתך ומה שאינו בשליטתך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי מאיה אני ממש מזדהה )26( אני גם בסיטואציה שאמא שלי מתערבת לי וחושבת שהיא יודעת מה טוב בשבילי ביקורתית ומפקפקת בטיפול שלי אצל פסיכולוג למשל היא אומרת שאין אצלי שום התקדמות ושהשיחות לא עוזרות-למרות שעברו רק חודשיים מתחילת הטיפול ולדעתי אני במצב שמצריך טיפול ארוך טווח עד שאפשר יהיה לראות שינוי אני משתעשע במחשבה לעבור לגור בשכירות-לבד-בלי הביקורתיות שלה אבל כרגע לא נראה לי שאני מסוגל אז אני משתדל לעמוד על שלי-אבל זה כמו לדבר לקיר ומהצד שלה זה בטח נראה אותו דבר מאחל לך בהצלחה ושתדעי לעמוד על שלך