חרדות

לד"ר רובינשטיין שלום, אני סובלת מחרדה גבוהה באופן כללי, אני חרדה בלילה, תמיד כשאני מתעוררת בבוקר ומכל דבר קטן. לאחרונה החרדה גבוהה במיוחד. הן בגלל לחץ בעבודה ובלימודים (והכי גרוע השילוב של שניהם) ובימים האחרונים גם בגלל המצב הביטחוני. אני משתדלת לא לראות טלויזיה אך קשה להתעלם לגמרי. אם אני לא חולמת על בעיות בעבודה או חובות של לימודים אני חולמת על פיגועים שפוגעים בי או במשפחתי. כל החלומות בתחושת אימה. כל חיי אני סובלת מחרדה גבוהה שמתקשרת כמעט לכל תחום בחיים. אני בטוחה שזה תורשתי, שכן גם אימי וגם סבתי סובלות מחרדות קשות (כל אחת בתחומיה היא). בעבר הייתי בטיפול פסיכותראפי אצל פסיכיאטר והוא המליץ לא להשתמש בתרופות. (אני לא כל כך רוצה בעצמי שכן זה לא מצב זמני אלא תמידי עם עליות ומורדות). רציתי לדעת האם ישנה דרך אחרת לטפל בחרדות כל כך כלליות? אני רוצה לציין שלמרות שאני חרדה מכל שינוי ומטלה, אין פגיעה משמעותית בתפקוד ובאופן כללי אני מצליחה מבחינה מקצועית וגם בזוגיות ובחיי המשפחה. תודה, יעל

שלום יעל, אכן בניגוד לתדמית של אנשים הסובלים מחרדה, בדרך כלל מדובר באנשים חזקים ומצליחים ה"משלמים" על הצלחתם בחרדה. לדעתי, טיפול פסיכותרפויטי הוא בכל זאת הדרך היעילה לאורך זמן לטיפול בחרדות. נוגדי החרדה המקובלים מקבוצת הבנזודיאזפינים (אסיבל, קלונקס, ואבן וכדומה) יוצרים סבילות (תוך זמן קצר המטופלים נזקקים להעלות את המינון עוד ועוד) ותלות פסיכולוגית (הרגשה שבלי התרופה לא יוכלו להסתדר). זה, כמובן, לא רצוי, אלא אם כן מדובר בחרדה נקודתית, לפני אירוע חשוב, ואז לקיחת כדור כזה מדי פעם, ולא על בסיס קבוע, יכולה להועיל לצורך העניין הספציפי. נוגדי הדיכאון מקבוצת SSRI (פרוזק, פאבוקסיל, סרוקסט וכד') נמצאו יעילים גם נגד חרדה כרונית והאפקטיביות שלהם היא על בסיס קבוע יומיומי. הן אכן מעלות את סף הרגישות, אך אליה וקוץ בה: הן מפחיתות את החשק המינית ואת היכולת להגיע לאורגזמה. את צריכה לשקול בעצמך את התועלת לעומת הנזק, כמובן תוך התייעצות ברופא פסיכיאטר, אך לפי מה שאת כותבת, אני מצטרף לדעתו של הפסיכיאטר שטיפל בך ומציע לך לחזור לטיפול פסיכותרפויטי, ואולי להיעזר נקודתית, לפני אירועים צפויים ומלחיצים במיוחד, בתרופות ארגעה. בטיפול הפסיכותרפויטי בחרדה יש שתי גישות עיקריות: הגישה הפסיכודינאמית הרואה בחרדה סימפטום ולכן אינה מטפלת בה ישירות, כי אם בכלל האישיות, ולכן טיפול זה ממושך יותר, והגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית המספקת לאדם כלים להתמודדות ישירה עם החרדה, כמו דה סנסטיזציה, שפירושה הקהיית הרגישות ע"י תרגילי הרפיה תוך כדי חשיפה הדרגתית לגירוי מעורר החרדה ובמישור הקוגניטיבי, שינוי השקפותיו של האדם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין