ריפוי הנפש

שלום רב.אנא התייחס לשאלתי. הייתי רוצה לדעת:בגוף האדם נניח בשריר כלשהו ככל שנתמיד לאמצו ,בגבולות ההגיון,וככל שנעמיס עליו באופן מבוקר כך השריר יתחזק ויבנה את עצמו משהו בסגנון אולי של "מה שלא הורג מחשל"(?). שאלתי היא האם אותו הדבר נכון גם לגבי הנפש או שזה ההיפך הגמור? כלומר, האם באופן פרדוקסלי ככל שנחשוף עצמנו לאירועים קשים נפשית כגון:חדשות, פיגועים,צפייה בהלויות ,שמיעת סיקורים כאלו ואחרים,בעצם נפתח "עור של פיל" ואז כבר אירועים קטנים לא מזיזים בעצם או שמא ההיפך הוא הנכון ובעצם ככל שנהיה חשופים לאירועים כאלו הנפש נחלשת יותר ויותר מהר? ואם כן כיצד יש לפרוק את אותם מטענים שמצטברים וכיצד אני יודע שפרקתי אותם ?האם אחרי צפיה במשחק כדורגל מהנה אחד פרקתי אתכל מטעניי? או שהשילוב צריך להיות יומיומי? סליחה על האורך. ותודה.

שלום רונן, תודה על השאלה המעניינת. יכול מאוד להיות שאם נפתח את "שרירי הנפש" ו"נחשל" את עצמנו ע"י חשיפה מוגברת לאירועים קשים, נפתח "עור של פיל". השאלה היא בשביל מה לפתח עור של פיל? כאשר אירועים שבשגרה מגבילים את התפקוד שלנו, כגון בפוביות שונות - למשל, אדם הלוקה באגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים) סגור בביתו, או אדם הלוקה בפוביה חברתית נמנע מקשרים עם אנשים למרות שהוא רוצה בכך - בהחלט מומלץ לחשוף את האדם לסיטואציות המפחידות, יש אפילו שיטות התנהגותיות מיוחדות לצורך כך בהן מתרגלים תרגילי הרפיה תוך חשיפה הדרגתית לגירוי המפחיד. ואולם, השאלה שאתה מעלה מעוררת למעשה שאלה אחרת, האם אנו לא נורמאלים או לא בריאים בכך שאירועים כמו פיגועים, אסונות וכיו"ב מפחידים אותנו, או שמא אנו חיים בסיטואציה לא בריאה ולא נורמאלית ואז המטרה לא צריכה להיות לפתח עור של פיל, לדעתי לפחות. אנו כבר עדים לתופעה שחיילים ששירתו בשטחים ביחידות כמו דובדבן חזרו משם עם צלקות נפשיות שהתבטאו לא ברגישות-יתר אלא באדישות-יתר, או במה שאתה מכנה "עור של פיל" והשאלה היא האם השלב הבא יהיה להקהות את חושיהם של ילדינו בעודם תלמידי תיכון, נניח, כדי שיוכלו להיות אדישים כשעליהם להרוג אזרחים ערבים? לדעתי, יש להבחין, בראש ובראשונה, בין מצב אישי המתבטא ברגישות-יתר כמו בפוביות השונות ובין מצב חברתי לקוי שמולו פיתוח עור של פיל עלול להיות מאוד לא רצוי. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה על התייחסותך לשאלתי ועל תשובתך.אולם בהמשך לכך השאלה המתבקשת היא האם החשיפה לאותם אירועים חדשותיים בלתי פוסקים גורמת לנו ,כחברה, להיות בעלת עור של פיל ובכך אירוע שבפינלנד יגרום לפיני להתקף לב לנו הוא בכלל לא יזיז ?או שמא ,אירוע רודף אירוע פשוט יורה חיצים אל תוך הלב עד הסוף הבלתי נמנע של התקף ?וכן כיצד אדע את מינון פריקת המתחים?תודה.