שלום עינבל

קראתי פה קצת , וגם אני ההיתי פעילה בפורום, שבו אנשים היו מתיעצים עם פסיכולוג, וגם נעזרים אחד בשני. איני יודעת אם באמת בדקו את זה , מבחינת מחקר, והעבודה הסמיניריונית שלי רחוקה ,כמו המרחק ברגל מפה ועד סין. אז למה בכול הפןרומים ההתנהגיות חוזרות על אותו הדפוס. גם אצלנו היתה אחת , שהיתה תוקפנית,וכולם וכולם רבו איתה , ועוד ועוד..... למה לפי דעתך, במקום כמו פורום פסיכולוגיה, יוצאים לפעמים כול השדים ?

שלום לך, אין לי ממש תשובה על שאלתך, מעבר למה שאני כותבת כאן כל הזמן – שכאן נמצאים אנשים שממילא פגיעים יותר ורגישים יותר מהאוכלוסיה שאולי משוטטת בפורומים אחרים. לדעתי, זה דווקא היה אמור לעורר משנה זהירות ומשנה רגישות, וזו באמת שאלה מדוע לפעמים זה דווקא מעורר את ההיפך. בברכה, ענבל

לפחות בפורום שאני ההיתי פעילה בו , הבנות יותר התקוטטו מהבנים.

תשובה אפשרית... הפורום כמיקרוקוסמוס- יש יותר רגישים, יש פחות רגישים, יש רגישויות שונות...כמו שבכל חברה יש עוני ובכל חברה יש תוקפנות וכו', החלקים האלו גם מגיעים לפורום, אולי אפילו בפרופורציות שלהם באוכלוסיה. ואותה דמות תוקפנית היא תוקפנית גם בחיים וגם בחיים היא זוכה לאותן תגובות, רק שבחיים יותר קל "לחתוך"...וכאן זה לא קורה, ולכן זה נמשך ונמשך, וחוזר על עצמו... נראה לי שפעם דנה\ ליאת פתחה דיון על התפקידים שכל אחד לוקח, ובאמת התפקידים משתחזרים... כמו מה שקרה לדפי לאחרונה, ומה שקורה לי כאן...הם או משתחזרים או שהדמות מנסה לעשות תיקון ולשנות את מה שקורה בפורום ממה שקרה בחיים שלה, כמו ליאת... וכמובן שעוד סיבה שבפורומים כאלו זה קורה, היא שכשיש דמות מיטיבה, טיפולית ואמהית זה מייצר קנאה ותחרות על משאבים (ענבל רק שלי!!! לדוגמא...) ויש כאלו שיודעים לעשות סובלימציה יותר טובה ויש כאלו שלא... ואז התוקפנות יוצאת. בפורומים אחרים, אפילו גם בתחום בריאות הנפש, בהם לא נוצר קשר עם המנהל\ת ואין דמויות קבועות זה לא נוצר...אולי פורומים יותר מוגדרים כמו חרדות, התמכרויות...השם בונה את ההתנהלות כשאלות הקשורות לתחום בעוד פסיכותרפיה ופסיכולוגיה קלינית זה הרבה יותר רחב ומאפשר גלישות לתחומים אחרים...(כמו במבה נוגט...) בקיצור טענתי היא שהקנאה היא רק טבעית, והתוקפנות כתגובה אליה גם היא טבעית אצל חלקנו, השאלה מה עושים עם זה, איך מתמודדים ולמה זה חוזר על עצמו...זה כמו לשאול איך זה שבכל חברה יש אנשים שגונבים\ רוצחים\ מתאבדים...מזכיר לי קצת את המחקר של דורקהיים על התאבדות שמצא שהאחוזים אינם משתנים בכל חברה וקבע כי יש פן חברתי להתאבדות וכי היא חלק בלתי נפרד מהחברה...(הוא דיבר על סוג מיוחד של התאבדות- אנומית...) בפשיעה הפיתרון הוא באחוזי תפיסה גבוהים + ענישה כבדה על מנת ליצור הרתעה...מה הפיתרון בפורום לבריאות הנפש??? זה ענבל יודעת...

מענינת הדעה , והתאוריה שלך. גם אצלנו , כול אחד תפס תפקיד . גם שני המנהלים של הפורום רבו בניהם , וכול אחת ואחד מהמשתתפים , תפס צד. בקיצור היה ....... שמח . כול הבאלגן נגמר בכך שאחד המנהלים עזב , אבל עדיין היתה עוינות, ותוקפנות מילולית נוראה . דווקא פה נחמד. אם יורשה לי להביע את דעתי , אז קראתי פה קצת , הרבה , ושמתי לב שיפעת דווקא כתבה פה דברים מאוד יפים ונוגעים ללב . בשלב מסוים כבר התחלתי לקרוא רק את ההתכתביות של עינבל , ויפעת בלבד . אז חוץ מזה שהיא אכן פגעה פה במילים, חוץ מזה התרשמתח ממינה לטובה , מאוד . ולא, אני ממש לא יפעת רק בשם אחר .