לענבל

אז אני רק גיליתי את הדף הזה, וזה לא מקפיץ אותי שום דבר שאני קוראת שם, פשוט תהיתי איך זה עולה בקנה אחד עם דברים שאת מצהירה עליהם, והפער יוצר חוסר אמון. וקשה לי להישאר באי ידיעה, אז מה הבעיה בלהיות "ראש גדול" ולשאול ולברר??? למה המטופל הקטן והמסכן צריך לחכות עם פה פתוח שהמטפל יאכיל אותו במידע שמטריד אותו? אני לא עושה שום דבר מאחורי הגב, אני שואלת בישירות ואם לא רוצים לא חייבים לענות. ואני כן חושבת שאני מרשה לעצמי להיות מטופלת, אחרת איך הגעתי לרגרסיה ולתלות הנוראית הזאת? בהחלט נתתי לעצמי ליפול, הבעיה היתה שלא היה כל כך מי שיתפוס. אבל למה להיות מטופלת קשור אצלך בפסיביות כזו? עדיף שאני אשאיר את הכל לפשנויות שלי? זה לא ייגמר טוב, אז אני מעדיפה לברר. בכלל אני לא אוהבת את התפיסה של המטופל הפסיבי שפשוט יושב לו בכיסא וסומך על המטפל בעוד כל הידע והכוח אצל המטפל. ואת לא ענית לי בכלל על הפואנטה של מה שכתבתי לך. מה זאת אומרת פלאשבקים מהעבר... שוב את מאשימה סתם. וחושדת סתם, או לא יודעת מה עבר לך בראש כשכתבת את זה אבל זה בהחלט מתפרש כחשדנות. חוץ מזה, אלו מנגנונים שנלמדו בדרך הקשה...שאם אתה לא דואג לדברים אף אחד לא ידאג, ולצערי כרגע אני מרגישה שאני רחוקה מלתת לך לשמור עלי, אני מעדיפה לעשות את העבודה בעצמי. ואולי עכשיו הכי חשוב, כתבתי לך שנפגעתי ממך, למה בחרת שלא להתנצל? איפה האמפתיה הקוהוטיינית שלך? גם אם לא התכוונת לפגוע, אני נפגעתי! אז בשום אופן אני לא דורשת התנצלות (ובטח שלא ממך, אני יודעת איך את מגיבה לדרישות ממך), אבל אני רק מעלה תהייה למה כמעט אף פעם את לא מתנצלת? (פה) וחוץ מזה אני עדיין אוהבת אותך אבל גם עדיין פגועה (ולא מפצלת!!!) מהתגובה הלא אמפטית שלך כלפיי 2X . כ. דורותי

הי דורותי זכותך לשאול ולברר ולהיכנס לאיזה עמודים שבא לך ולהיות אקטיבית בטיפול ולשמור על עצמך כאן. זכותך גם לבקר אותי ולהביע ביקורתך. כמובן שאני מצטערת שנפגעת, במיוחד במקום שבו אני באה על מנת לעזור. אני עדיין אמפתית, רק לא מתנצלת. אל תבלבלי ביניהם. ענבל

יכול להיות שהייתי צריכה "לביים" ריב כדי להוכיח לעצמי שכולם חארות ושעל אף אחד אי אפשר לסמוך? מה את חושבת? או שנפגעתי בצדק? אתמול דיברתי עם חראמטפלת (הוספתי א, אנחנו בהתקדמות) ואני קצת מרגישה יותר טוב, על אף שהיא נפגעה מהתגובה שלי, אבל היא אמרה לי שלא הרסתי ושאולי זה היה חשוב... אבל היא עדיין נשארה עם קידומת חר כי אני הייתי צריכה לבקש שעה חלופית, היא לא הציעה, ואכן השעה היחידה שיש לה היא שעה שבשבילה אני צריכה להבריז מיום לימודים...מה את אומרת? שווה את זה? אז עכשיו כשאני מרגישה יותר טוב אני לא כל כך מבינה על מה כל כך נפגעתי, הרי לא באמת חשדת בי שוב שאני פיצול נכון? (וחשוב לי שתעני על זה). אני מניחה זאת עכשיו כי אמרת שאת מכירה את הדף הזה...אז למה שאלת מהו עץ הדעת? על מה חשבת תוך כדי (ורבט מדויק של רגשותייך באותו רגע כדי לייצר נפרדות...) טוב, בן זוגי התעורר, והמחשבה על לטפס על הר בדרך עוד לא עברה, לשאר הבנות היקרות אענה בראשון. דורותי

וואו.. ממש לא רוצה להתערב פה....רוצה לשמור מרחק של קילומטרים.. רוצה רק לבקש ממך שוב דורותי. על איזה דף מדובר ? איפה הוא נמצא ? איך מגיעים אליו ? נ.ב עניתי לך קצת איך זה מתנהל אצל פטמה (פרק ראשון ) ב 23.12 בעץ של מצע רך.. ואאו איזה פחד..איזה גיצי אש.... אני ב-ו-ר-ח-תתתתתתתתתתתתתתתתתת דורותי תגידי את ג'ינג'ית ? :)

ומתי כבר אמטפלת תחזור ??? באמת אוף איתה כבר . ואני באמת חושבת שאמטפלת חייבת !!! להתנצל בפנייך... דורותי מתוקה, האמת היא שמי שבאמת באמת חייבת להתנצל בפנייך זו אמא שלך שנטשה אותך כשהיית כל כך זקוקה לה.. וחוץ מזה אני מאוד מאוד אוהבת אותך . את ג'ינג'ית מקסימה !!! ואולי לכן את אוהבת את היפני הג'ינג'י שלך..איך קוראים לו ? לא, לא אודי..רגע..אאהה נזכרתי..הוריישיו.. :) וחוץ מזה שתכייפי ותהני..ותזהרי לא להכנס להריון לא רצוי. :) דפי.

על מה את מדברת ? מה קורה שם שלא עולה בקנה אחד עם הצהרות, פערים וכו' ? דורותי תשתפי אותי מה קורה שם מאחורי הקלעים ? ושוב, באמת מבקשת תני לי בבקשה הסבר מפורט איך להגיע לשם ,לדף המדובר ההוא ?

קראתי את התיאור שלך של התנהלותה של פטמה, זה מרתק..זה העלה בי כמה שאלות שאשאל בעתיד. ולגבי הג'ינג'ית- אבא שלי ג'ינג'י אמיתי (אפילו פעם קראו לו ככה) ולי יש כמה שיערות ג'ינג'יות שצריך לחפש היטב... ובמציאות בכלל אין לי אופי של ג'ינג'ית- אפילו להיפך... ולגבי הדף ושאר השאלות- אולי תכתבי לי במייל? באמת שיהיה יותר קל לפרט שם...או שנחשוב על פיתרון אחר, כמו פורום פטרת ציפורניים, עשיתי שם בדיקה, זה מתפרסם ישירות...זה יהיה קורע! הם לא יבינו מה נפל עליהם... אבל אין לך מה לדאוג, זה באמת לא משהו שאת לא יודעת וזה לא ממש מעניין... דורותי

דפי! עכשיו ירדתי למטה וקראתי עוד הודעות שלך...אני ממש ממש מצטערת שזה לקח אותך למקומות כאלו נוראיים! אני יכולה להבין את התחושה הנוראית של איבוד השליטה ואיבוד בוחן המציאות... אם אין לך כוח לפתוח מייל בדוי, תכתבי את המייל שלך באחת ההודעות ואני אשלח לך כתגובה ואבקש מענבל לא לפרסם (הבטחתי...) ולגבי אמא שלי- זה תמיד קשה כשמזכירים אותה כשאני לא מוכנה לכך...כמו הברך שקופצת ממכה במקום הנכון, ככה הדמעות מתחילות לזרום להן...וקשה לכעוס עליה...היא היתה כל כך חולה והיא כל כך סבלה תקופה ארוכה. והיא היתה כל כך לבד, באשפוז, בבידוד, בהוספיס...אוף אני לא יכולה להיזכר בזה. יותר קל לי לכעוס על המשפחה שהשאירו אותי לבד כשהיא מתה...ובדיוק אני בתהליכים של פתיחת כל הנושאים האלו מול אח שלי. זה לא פשוט, אני מפחדת לאבד אותם שוב אך אני גם מרגישה שאי אפשר לשמור ולהסתיר יותר. עם אבא שלי זה כנראה לעולם לא ייפתח...הוא גם פורץ בבכי כשמזכירים את אמא שלי וגם ככה הוא משלם על התקופה הזאת. הוא עבר לגור עם אישה אחרת שגנבה ממנו את כל כספו והשאירה אותו מרושש, וזה עד היום בבתי משפט. שנים אח"כ הוא חי בתת תנאים ונאלץ לעשות דברים קשים כדי להתפרנס, ללא הצלחה...גם אני לצערי נאלצתי. הייתי לגמרי לבד, בת 15, קיבוצניקית בעיר הגדולה...את לא מתארת לעצמך כמה שטויות עשיתי... בדיוק נזכרתי, כשענבל כתבה לי שאני רוצה להיות הוריישו, שבגיל 17 בערך באו אלי שוטרים עם צו חיפוש הביתה וכמובן הפכו לי את החדר ומצאו את המנילה שלי לצבא וראו שהבחירה הראשונה שלי היתה חיילת מוסד (כבר אז רציתי להיות הוריישו) והם ממש צחקו עלי, שחשבתי שבחורה כמוני תתקבל למוסד...הם צדקו, אבל בסוף קיבלתי תפקיד הרבה יותר שווה! דרך אגב, אני מקווה שברור לכולן שאני לא באמת אוהבת את הוריישו- הוא דמות מגוכחת ברמות על- אבל זה כל כך מצחיק שחייבים להעריץ אותו על זה... ולגבי האיחול האחרון- כל כך קשה לי להחזיק את זה בבטן אבל חוששתני שמאוחר מדי... דורותי