כל יום אומר לך לא

שלום ענבל, לא בא לי להיות בטיפול, וגם לא כל כך בחיים באופן כללי. אני לא יודעת מה לעשות או איך לגמור את זה (את הטיפול ז"א) בצורה יפה ובוגרת ולא באופן חד צדדי (מה שנראה לי שהולך לקרות) . כל העניין הזה של להיות בטיפול הפך להיות חסר משמעות, אולי אפילו אידיוטי. מלבד זה יש לי רגשי אשמה על הכסף והזמן שלי ועל הטרחה והאכזבה שאני גורמת לו. אני די מעריכה את המסירות שלו (את זה שהוא סובל אותי,אני משתדלת לא להכביד עליו כדי לא לדחות אותו), אם כי מובן שיש לו אינטרסים משל עצמו שאשאר (הצורך להצליח מבחינה מקצועית, והעניין הכלכלי כמובן) וזה בסדר גמור מצידי. אלא שפשוט לא בא לי יותר. אני אפילו לא יודעת אם אני בדיכאון, אני די אבודה ולא יודעת מה אני מרגישה בדיוק מלבד זה שאני לא רוצה שום דבר .

שלום ס. זה באמת נשמע כמו ייאוש אחד גדול, מהכל. שתפי אותו בזה - בייאוש מהחיים ובייאוש מהטיפול, בהרגשה שעל אף הרצון הטוב שלו זה לא עוזר לך. חישבו ביחד על אופציות נוספות - טיפול CBT, טיפול תרופתי... איפשהו יש מזור, רק צריך למצוא אותו. חפשו יחד, ענבל