לאדוה ובסוף גם לענבל

הסבר מפורט על ההתפתחות התרופתית בחיי... פרק א- לפני הטיפול, לא היו לי שום בעיות שינה, הייתי ישנה 9-10 שעות בלילה, וגם לא היו לי שום תנודות במצבי הרוח. היו לי חיים מאוד עמוסים, פעילים ודי מאושרים ומספקים. פרק ב- הטיפול- התחיל רגוע... פרק ג- המשבר- יום בהיר אחד התפרקתי...חודש וחצי לא הפסקתי לבכות, לא אכלתי ולא ישנתי. לאחר חודש וחצי היא הציעה טיפול תרופתי. סירבתי בתוקף, גם אמי וגם אחותי היו מאושפזות בעבר ובשבילי זו היתה מעין הודאה בכך שהנה גם אני חלק מהפתולוגיה המשפחתית. פרק ד- לאחר עוד חודש כזה, כשהתפקוד היום יומי שלי החל להיפגע - עבדתי בשתי עבודות והתנדבתי במרכז סיוע והייתי בין 2 תארים...והרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד בזה ועוד מעט מתחילה תואר שני, הסכמתי להתחיל לקחת תרופות. פרק ד- "פחד ותיעוב בלאס וגאס..." התחלתי מציפרלקס, לא עזר, הכפלנו מינון, לא עזר. הוספנו וולבטרין, קצת שיפר, הכפלנו מינון, עוד קצת שיפר. כשהתחלתי לפגוע בעצמי ובעקבות זה שגם ככה הייתי לוקחת סמים וכדורי הרגעה שהייתי משיגה באופן לא חוקי, קיבלתי את תרופת הפלא- "קסאנקס"... פרק ה- קסנאקס (אנטי חרדתי) ממש עושה לי טוב. אני לוקחת גם בשחרור מושהה וגם יש לי כדורי SOS להרגעה מיידית. זו תרופה ממכרת, אבל עשיתי כמה הפסקות כשהייתי בתקופות טובות, ללא קושי מיוחד. הבעיה היא שבגלל שלקחתי הרבה קסנאקס התחילו לי תופעות מוזרות בלילה, כמו שליחת מיילים, הודעות ופרסום הודעות בפורום מתוך שינה כשאני לא זוכרת את זה בבוקר. פעם אפילו קמתי עם סימן של מכה בפנים שחטפתי בלילה ולא זכרתי איך זה קרה... פרק ו- נסיון להפחית בקסאנקס ומעבר לכדורי שינה- ניסיתי סוג אחד- נוקטרנו- הוא עושה טעם נוראי בפה ל-24 שעות וממש לא שווה את זה. כעיקרון אין לי בעיה להירדם, הבעיה שיש לי חלומות רעים ואני קמה כמה פעמים כל לילה... אני מאוד ממליצה על טיפול תרופתי, בעיקר אנטי חרדתי, הכדורים לדיכאון לא כל כך שיפרו את המצב והקסאנקס ממש עוזר. רק נשאר כשאת נשמטת ובא לך למות וכולך בכאוס נוראי לחשוב על האופציה של הקסאנקס כמה שיותר מוקדם ובדרך כלל עובר זמן עד שאני נזכרת בזה... וזהו... היום יש לילות שאני בקושי ישנה ויש ימים שאני ישנה כל היום... וכך דורותי והקסאנקס חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה... אם היה לי כלב הייתי קוראת לו קסאנקס כי אין ספק שבתקופות כאלו הוא חברו הטוב ביותר של האדם... ***אחת התופעות לוואי של כל הכדורים זה רעידות...תדמייני אותי בפעילות חרוזים, אני על סף התמוטטות עצבים...אז עכשיו אולי אתחיל לקחת עוד כדור שהוא נגד הרעידות...זה ממש חבר מביא חבר... עכשיו זה בטח נשמע שאני מסתובבת ברחובות מסוממת מתרופות, אז עבור ענבל אנסה לעשות אינטגרציה...תוך כדי כל זה התחלתי תואר שני מאוד תובעני, סיימתי את שנה א בהצטיינות, אני עובדת ב-2-3 עבודות ויש לי רגעים בשבוע שאני ממש נהנית בהם. הצלחתי ענבל? לצד זה, כשאני לא בלימודים, בעבודה או ברגעים המהנים, בא לי למות, אני עסוקה באופן אובססיבי ביחסי ההעברה בטיפול, ולפעמים אני ממש נופלת... נראה לי אני זוכה בתואר "ההודעה הארוכה של השבוע"...מקור לגאווה. ענבל- נכון שאת תהיי כאן בשישי בבוקר? ולא תעשי גשר מעל נהר העצב והקושי שזורם פה... כי אני מרגישה שעוד לא מיציתי את כל מה שיש לי לשפוך... תודה, לילה טוב, דורותי

הי דורותי, לא.. לא אהיה כאן בשישי, הגשר אכן יגושר.. אפשר להתנחם בזה שמשבוע הבא אין תירוצים וחוזרים לשגרה. הטקסט שכתבת על טיפול תרופתי הוא אחד הטקסטים הכי פחות מעודדים שימוש בטיפול תרופתי שקראתי מימיי... גם בטיפול תרופתי וגם בטיפול פסיכולוגי (וגם בפורום..) חשוב לעשות שימוש נכון – גם בכמות וגם באופן שבו משתמשים בהם. שמרי על עצמך, ענבל

סתם...אבל אני קצת מאוכזבת...למה טקסט לא מעודד? לא הצלחתי ליצור אינטגרציה? ודווקא המלצתי בחום על אנטי חרדתיים... כל השינויים התרופתיים הם ביוזמת פסיכיאטרית בכירה ומאוד מוערכת (גם על ידי), היא לא מאלו שרק רושמות תרופות, אני מרגישה שיש לי ממש פגישה טיפולית איתה אחת לחודש. וכל כמויות הקסאנקס שאני צורכת הן תחת אישורה- עד 4 מ"ג ליום... בד"כ אני נעה בין 1-3.5, תלוי בתקופה... אז גם הכמויות וגם האופן הם בהתאם להוראות שאני מקבלת... לגבי הפורום- קיבלתי רמיזה לצמצם נוכחות? (דחייה->עלבון->כעס, אך במצבי חוסר כוחות להרגיש), אנסה לצמצם.... לא ענית לי על השאלה הכי חשובה שעלתה גם בשאלתה של מיקי... אצלי נוצר מצב של עיסוק אובססיבי גם בחדר וגם מחוצה לו ביחסי ההעברה ואני רוצה לעבור ולהתייחס למה שקורה בחוץ ולא מצליחה... איך יוצאים מזה??? טוב, עד שהתשובה תגיע, כבר אהיה אחרי הטיפול. זה כל כך עצוב שאני יכולה לכתוב כבר עכשיו איך אני ארגיש אח"כ (רמז- לא כל כך טוב...) טוב, אז אתייחס כבר לראשון, שיהיה חול נעים... דורותי

האמת שגם קשה לי עם התלות בפורום. כן, אני נוטה להתמכרות, מחפשת פתרונות מהירים, לא יודעת להרגיע את עצמי... זה או שאני שולחת לה מיילים ואז זה מרדד את הפגישות הטיפוליות או שכאן אני מציפה בהודעות. באמצע יש לי גם חברה שאני שולחת לה מיילים אבל מולה, לצד זה שאני נעזרת (בהסכמתה כמובן) בכישוריה האמפתיים הנהדרים, אני עוד צריכה לשוות פנים של "שפויה", והיא גם חברה שלי שמשתפת אותי בקשיים ואנחנו נפגשות- קשר שוויוני. מה עושים? איך אני נלחמת בתלותיות הזאת? התלותיות בפורום מאוד שונה מהעיסוק הבלתי פוסק בקשר עם המטפלת. אבל שניהם ממלאים איזו ריקנות? אני לא יודעת בדיוק... מה אני עושה? עכשיו כל החיים אני אהיה מכורה לפורום? אני רוצה להיות כמו אלו שמגיחות כאן כל כמה ימים ואז גם נעלמות לתקופה וחוזרות... ובטח שאני לא רוצה שבדיקת הפורום תהיה הדבר הראשון שאני עושה בבוקר וכשאני חוזרת הביתה... אין לי שום שליטה עצמית, שום יכולת החזקה עצמית ושום יכולת הרגעה עצמית. מדהים כמה היטב אני ממלאת את הפונקציות האלו עבור אחרים... מה אני צריכה לעשות? איך משיגים את כל אלו? אין לי כוח לעוד מלחמות עם עצמי, גם ככה כל כוחותיי מושקעים בהדיפת מחשבות רעות וזכרונות קשים...ובתפקוד... אולי אתחיל לפנות גם לפורום על התמכרות?

אני נסחפת בזרם, כמעט טובעת, ואף אחד לא מושיט יד, או אפילו בול עץ להיתלות עליו...כולם עוברים מעלי בגשר, מישירים מבט וממשיכים ללכת... סתם! אבל אני כן יושבת לבד בחדר חשוך עם כוס תה קרה... בעקבות הביקורת שלך על ה"טקסט" שלי, ובעקבות זה שבשלושה ימים האחרונים אני מרגישה הרבה יותר טוב, הייתי רוצה להקדיש לך חמשיר המקשר בין השניים. צריך לקרוא אותו ולדמיין מנגינה בסגנון של השיר המיתולוגי של פיבי מחברים "Smelly cat"... "עוד קסנקס אחד בצהריים, והחיים יפים כפליים רק עם שלוק של מים, ונעצמות קצת העיניים ישנוניות משתלטת בגפיים, אך אפשר קצת להזיז את הרגליים אתה רגוע ונינוח גם בשעת ערביים, והמחשבות הרעות מרימות את הידיים זה לא עובר בנחיריים, אתה לא נוגע בשמיים אך גם לא נמצא עמוק עמוק בתוך המים." (בוורד זה יוצר חמשיר, כאן זה שבשיר...) אני חושבת שהחריזה והמצלול מזכירים קצת את הסגנון של רחל...מה את חושבת? :) דורותי

יקרה קראתי מספר פעמים תודה על ההשקעה והפרוט נשמע שהיום את מאוזנת,יחסית ,אחרי כל הברדק. סתם שאלה-תארת את החיים לפני הטיפול "ורודים "-הכל בסדר ללא חרדות ,ישנה ברצף וכו ולאחר מכן הטיפול- שחור ,התפרקות,חרדות ,חוסר שינה וכו-אז אם הכל היה טוב,מה הביא אותך לטיפול??? ולגבי -הייתי אצל הרופאת משפחה שלי והיא בשום אופן לא הסכימה לתת לי כדורים להרדם בלילה היא מסכימה כן לתת לי כדורים סדירים נוגדי חרדה.נראה מה שיהיה. "את אישה צעירה"היא אמרה את מה שכבר הספקתי לשכוח ... האמת שההתנגדות הנחרצת שלי לכדורים יורדת. באמת קשה להתמודד עם החרדותתתת. ולגבי-בשישי שבת הייתי בדאון ,רוב הזמן בוכה,או במיטה. שיהיה לך שבוע מצוין חורף בריא אדוה

אני חושבת שנוגדי חרדה הם הרבה יותר טובים מכדורי שינה, אז זו דווקא אופציה טובה. לגבי למה הלכתי לטיפול...למסלול האקדמאי שאליו רציתי להתקבל צריך לעבור סדרת מיונים, ראיונות, דינאמיקות קבוצתיות וכו'. כל זה בתנאי שמזמנים אותך- שזה נקבע על ידי שילוב של ציונים ומעין תיאור עצמי שאתה כותב על עצמך בשלושה עמודים. מיד לאחר התואר, גם הציונים היו גבוליים ושיפרתי בהמשך, אבל גם לא זימנו אותי לאף מקום כי כתבתי תיאור עצמי די מזעזע- מוצף, לא מווסת, לא מודע, לא אינטגרטיבי וכו'. הבנתי שבשנת החופש שנוצרה לי (מלבד לטייל בהודו) הגיע הזמן ללכת לטיפול, קצת להבין דברים יותר ממקום בוגר, בעיקר באמת כדי להתקבל. עוד משהו שהיה לי קשה איתו זה שידעתי שיהיו לי המון קשיים עם הסוגייה של אימהות וזה נורא הפחיד אותי. כולם כל הזמן אמרו לי, לא משנה כמה תדחיקי, באימהות הכל יוצא... עם כל הקושי שאני משתפת פה בטיפול, את שתי המטרות האלו כבר השגתי- התקבלתי לתואר, ואני מרגישה שאני רוצה ומוכנה לילד (עדיף ילדה), כשיסתיים התואר וכשמצבי הנפשי יתאזן (בעזרת השם, כבר מחר). לגבייך- אני ממש מקווה שהמצב רוח ישתפר, ובנתיים תתני לעצמך להיות קצת במיטה, להרגיש עטופה, וגם לבכות...כנראה שהגוף צריך את זה... דורותי