נקודה של השקפה

שלום ענבל, פעם ראשונה שאני כותבת בפורום אחרי שש-שבע שנים של קריאה. מודה שאיני קוראת באופן קבוע מדי יום אך בהחלט לא עוברים יותר מיומיים שלושה ואז משלימה פערים. עברתי כקוראת את מנהלי הפורום מימיו של אורן קפלן ועד היום. אולי אתן מעט רקע, העניין בפורום החל כמשהו אישי ביותר, בעלי הוא פסיכולוג קליני, מטפל כמובן, וסיפר בזמנו לפני כמה שנים כי מתקשה לגבש דעה לגבי הפורומים שבהם מטופלים עושים שימוש בנוסף לטיפול, וכך שוחחנו מעט על הנושא, הטריגר היה מטופלת שאמרה לו כי במשך כל הטיפול, כשלוש שנים נהגה להתייעץ בפורום מדי יום ביומו. ואז קראנו קצת, כדי לראות את אופי הדברים, ומאז אני מוצאת עניין רב בחלק מהנושאים המובאים לכאן. הרגשתי צורך לכתוב לך מכיוון שאני רואה בין השורות את מה שנראה אצלי כנסיון ניהול אותנטי מאוד, ויחד עם זאת מרוסן במידה רבה. הזדהתי עם האופן שבו לעתים נדמה שדומה לריקוד טנגו, צעד קדימה, שניים אחורה. מדוע הזדהתי? הכרתי את בעלי במסגרת לימודינו המשותפים בקלינית, לימודים שהוא סיים ואני עברתי לתחום אחר מכיוון שמצאתי את עצמי מפחדת מדי. מפחדת כאשר ראיתי שאני הולכת רחוק עם הרגש, מתוך אמונה שהצד השני יודע לרקוד יחד איתי וצעדינו מתואמים. התייאשתי כאשר הבנתי כי לא אוכל לתת את כולי, מכיוון שאז יהיה רב הנזק שאסב מהתועלת הפוטנציאלית. ואני חושבת שאחד הדברים המאפיינים ביותר את המקצוע שבחרתם הוא היכולת למנן ולכמת. לדעת מתי הרך רך מדי, איך לווסת, ואיך להיות זה שאחראי על מנגנון הוויסות של הקשר הטיפולי. אני מחייכת לעצמי כשאני קוראת את תגובותייך, כאילו מרגישה שלפעמים את מחפשת המינון המתאים של הרכות, ואני חושדת בכך שלעתים את רוצה לתת עוד ועוד אך עוצרת בעדך :-) מעריצה את היכולת הזו. חשבתי לפנות לבנות שכאן ומבקשות יותר קרוב, יותר רך, יותר מכיל, ולומר שלפעמים, ואני שומעת על כך מבעלי, גם המטפל זקוק להגנה, לא רק המטופל. גם המטפל לא תמיד יודע, וגם הוא צריך לגשש ולמשש ולהעזר בפידבקים. וכן, המטפל יקבל ביקורת, אבל ביקורת כזו שתאפשר דיאלוג ולא ביקורת שמטרתה להקניט. באמת שאיני יודעת אילו הודעות מצונזרות, אך אני יודעת אילו תכונות נדרשות בכדי להיות מסוגל לעסוק במקצוע של ענבל, ואני אומרת לכן בנות, היו סמוכות ובטוחות כי היכולת להשתמש בכוח אינה אחת מתכונות אלו, וכי המטפל מחפש באמת ובתמים את טובת המטופל, אני רואה כאן תגובות קיצוניות לכאן ולכאן, ואומרת שתסמכו על הבטן שלכן, זו שגורמת לכן לכתוב כאן, לרצות בקרבתה של ענבל, כי אנחנו, כמו בעלי חיים אחרים, בעלי אינסטינקטים השרדותיים, והיינו בורחים ממקום שרע לנו בו. אני אומרת שמשהו בענבל משדר אמפתיה וחום ורוך, ואם הרגשתן אותה משמע שהיא אכן הייתה, אז אולי ביום זה או אחר התשובה הייתה פחות מדוייקת ופחות פוגשת את הצד השני במקום שבו הוא נמצא ואז ישנו כעס גדול מאוד. אבל גם לכעס גדול ואולי לגיטימי ככל שיהיה ישנה צורת ביטוי הולמת. אני רואה בענבל מישהי שמאוד רוצה להיות כל מה שאתן רוצות שתהיה אך מתוקף תפקידה היא זו שצריכה להיות המווסתת. תפקיד שנראה לי שהיא לא אוהבת במיוחד... נראה לי שכל צד צריך להקל במעט על הצד השני, ולומר גם מילים טובות. כן, גם מנהל פורום וגם פסיכולוג צריך לפעמים חיזוקים. מקווה שלא דיברתי שטויות, ואם כן, ענבל את כמובן רשאית לצנזר :-) מיכל

בטח שתעשי, זאת פרנסתו של בעלך... אנחנו כאן לא תמימות... יש פעמים שמטפלים גורמים ליותר סבל מאשר עוזרים באמת... לראייה, תוכן ההודעות בפורום זה ובפורומים אחרים.... לא לצנזר! האמת יוצאת לאור!

מיכל, כתבת מדהים! מזדהה עם כל מילה שלך. ענבל, אני מאוד מעריכה את פעילותך בפורום, אני לא יכולה לחשוב על דרך טובה ומסורה יותר ממה שאת עושה.

הי מיכל, ברמה האישית התרגשתי מהודעתך, ברמה הכללית אני חושבת שחשוב שקולות כאלה יושמעו כאן גם הם וחשוב שיבואו לא רק ממני, אז תודה על כך. ממני, ענבל

אולי אחרות תמימות, לא אני! כולכם רמאים! לבני עור מלאים בכסף.

לעלות את ההודעה שלי אל מיכל נכון? כי היא חיה על הפרנסה של בעלה אז מה היא אמורה להגיד? "כן אתן צודקות בנות, הציבור הזה מנצל את מצוקותיו של הפרט וגוזל ממנו"? מה אנחנו מפגרות ענבל? למה להעליב את האינטליגנציה שלי?

הי מיכל, ברמה האישית התרגשתי מהודעתך, ברמה הכללית אני חושבת שחשוב שקולות כאלה יושמעו כאן גם הם וחשוב שיבואו לא רק ממני, אז תודה על כך. ממני, ענבל

אני מחזקת גם כן את דבריה של מיכל. מאוד מעריכה את דרכה של ענבל.