פתרון נוסף ל"ח"

פתרון נוסף שאני יכולה להציע הוא להיות בטיפול אצל כמה מטפלים במקביל - לעניות דעתי זהו פתרון גאוני! אני עשיתי את זה לא מעט פעמים וזו היתה עבורי דרך ראויה להימנע מעוגמות הנפש שכולנו כמטופלים (או לחילופין כעבדים נרצעים) נקלעים אליהן. אני מאמינה שאת פגועה מאוד וגם אני הייתי במצבים כאלה לכן הפיתרון הוא להיות אצל כמה מטפלים במקביל (הכי זולים אחרת זה בלתי אפשרי). כך למשל, לפני תקופה לא ממש ארוכה, הייתי בטיפול אצל שלושה מטפלים שונים שאף אחד לא ידע על קיומו של השני ואני ממש הרגשתי התקדמות בחיים. כך אני נמנעת מעוגמות נפש ומצליחה להתקדם בחיי. אני לא מרגישה שאני מרמה אף אחד, גם לא את עצמי, אלא שלהיפך זה ממש עוזר לי להימנע מכל מיני דברים מזיקים ורעים כמו תלות, העברות מיותרות וכו'. זאת הצעתי לך... המאבק נמשך!

הי יפעת ה"עוזר להימנע" הוא לדעתי בעיה, לא? אם הולכים לפסיכולוג כדי לעבוד על קשיים רגשיים ועל בעיות קשרים, ואת נמנעת מלהיכנס לקשר אמיתי וכנה עם מישהו, מתוך צפייה שהוא במילא יאכזב אותך מתישהו..מה הפואנטה של הטיפול? בכל קשר יש סכנה שמישהו יאכזב אותך, אז אני מניחה שגם בקשר זוגי לדוגמא צריך ללכת מאחורי הגב עם עוד כמה אנשים, בתור רשת ביטחון? לא חושבת שזה מומלץ...למרות שאני עצמי אגב עברתי משבר ענקי ואכזבה מהמטפל שלי..חושבת שזה היה שווה את זה, כי לזמן מה נגעתי בדבר הכי אמיתי ששנים פחדתי ממנו - בעצמי. חנה - אני מקווה שתמצאי מטפל שיאהב אותך..מגיע לך. שני

להימנע מלהיקשר, כדי להימנע מעוגמת נפש. לא לתת לאף אחד להתקרב יותר מידי. לנהל קשר טיפולי שנקודת המוצא שלו היא הסתרה. לרצות למצוא מישהו שאיתו (או איתה) אפשר יהיה להיות ביחד, אבל לא לאפשר לאף אחד להיות שם באמת. להגיע לטיפול כדי להתגבר על בדידות ולהיות מטופלת, אבל לא לתת לאף אחד לטפל בך. הדבר הכי קשה אולי, זה להצליח להישאר (פיזית ורגשית) בטיפול, כשהמטפל פוגע בך. אין למידה יותר עוצמתית בטיפול מאותם השברים שלומדים לתקן יחד. היכולת לכאוב, להתאבל, ואז לסלוח, היא המתנה הכי טובה שלמדתי לתת לעצמי בטיפול. טיפול זמ מכאיב. טיפול זה מתסכל. טיפול זה מציף ומעמת עם הדברים שאנחנו הכי לא רוצים לראות בעצמנו. ושם, במקומות החשופים, השורפים, הכואבים - שם גם מתחיל התיקון. לתת למישהו להיות איתי בצורה אחרת. המרפא, למרבה הצער, צומח מתוך הכאב הכי עמוק.

יפעת, מוזר לשמוע על השיטה המשונה עליה את ממליצה. את אינך בוטחת במטפלים קוראת להם נצלנים ורודפי בצע ובכל זאת את מפרנסת להקות שלמות מהם. את מספרת שהתקדמת בחיים, נמנעת מעוגמות נפש ותלות, מה שלא ממש תואם את האמירות שלך כאן עד היום. גם ההתגפפות שלך עם ענבל שמצליחה להביך את כל מי שעיניו בראשו, נראת לא תואמת להאשמות החריפות שלך שנכתבו ממש כאן למטה כנגדם של פסיכולוגים המשעבדים את העבד הנרצע הוא המטופל. אני שואל את עצמי מי כאן הנצלן והציני, ותוהה אף יותר על החסות שניתנת לך כאן, בפורום מקצועי שאמור לכבד את כותרתו. אני ער לכוחה של חלקות לשון, ואף על פי כן ציפיתי לסטנדרטים מקצועיים מפורום כזה. אני רוצה להאמין שענבל, או ענבלי כמו שאת קוראת לה ברגעים האינטימיים שלכם, בשאריות האחריות שתצליח למצוא בתוכה תתקן את הנזקים לפני שהקוראות התמימות יפלו למלכודת ההבל הזו ויאמצו רעיונות פסולים. גדעון

שלום ליפעת וכל השותפים האחרים לדיון הזה, דעתי היא, כמובן, שהרעיון לפצל את הטיפול לכמה מטפלים בו זמנית אולי מונע את ההיקשרות ואת התלות, אבל הוא גם מונע, בהכרח, טיפול יעיל. כמו בפתגם "תפסת מרובה לא תפסת" - את משלמת פי 3 , משקיעה אנרגיה, זמן וחשיפה פי 3, ומקבלת רק שליש. זו דעתי, האישית והמקצועית, וגם היא מובעת כאן. בברכה, ענבל