להמשיך או לחדול?

הי, אני בטיפול כ 3 חודשים. הטיפול מאוד קשה לי. קשה לי לחשוף את עצמי, להשתחרר ולספר הכל. אחרי כל מפגש אני מרגישה תסכול וכעס על הדברים שאמרתי או לא אמרתי. מבטיחה לעצמי שזהו, זה המפגש האחרון,אני לא אתן לעצמי להיקשר לטיפול, לפתח תלות ולהפגע . אבל אני מפחדת להפסיק... במפגש האחרון החלטתי לשתף אותו בתחושה, באופן משעשע זה דרש פתיחות יוצאת דופן. אמרתי שאני מרגישה תקועה מבחינת הטיפול. שעם רמת החשיפה הקיימת לא ניתן להמשיך ואולי כדאי להפסיק. תגובותו הייתה קרירה. לא ניסה לשכנע אותי להשאר. אמר שגם הוא הגיע למסקנה הזו לפני כמה פגישות ועלי להחליט כיצד ממשיכים.שאחשוב על כך ואחזיר לו תשובה במפגש הבא. אני לא יודעת. נגיד ואני מחליטה להמשיך, אני חוששת שאולי נמאסתי עליו, שאני משעממת אותו. איך יודעים אם המטפל בעניין? אולי באמת כדאי לי להפסיק? אחרי הטיפול אני מרגישב נורא. טוחנת בראש את מהלך הפגישה, אין לי מנוח. מה עלי לעשות ? תודה

הי זואי, טיפול פסיכותרפי אכן דורש חשיפה ופתיחות. לא לכולם זה קל ולא לכולם זה מתאים. השאלה, בעיני, אינה האם המטפל 'בעניין', אלא האם הטיפול יעיל – כלומר, האם הוא מרגיש שאת יכולה להיעזר, והאם הוא מרגיש שהוא יכול לעזור. אם את חשה לא נעזרת, והוא חש שאינו עוזר – באמת צריך לחשוב האם כדאי להמשיך – אבל זה נושא לחשיבה משותפת ביניכם. בברכה, ענבל