משתגעת ???השתגעתי ??? נופלת...

היי ענבל, נראה לי שאני משתגעת בקצב מסחרר... ..כל כולה רציתי ללבוש את הסוו'צר שלי..הסוו'צר שאני כל כך רגילה אליו..הוא שומר עלי..מגן מכל העולם המטורף הזה..כך פתאום ללא סיבה קם ועזב אותי..חיפשתי אותו בכל פינה..קראתי לו שוב ושוב..הבטחתי לו שאשמור עליו כפי שמגיע לו..אבל הוא בשלו..פשוט נעלם כאילו האדמה פערה את פיה ובלעה אותו..ואולי היא אכן עשתה את זה ???? אני מרגישה שזהו..נגמר לי העולם.. היתה לי פיסת קרקע..הסוו'צר שלי ..זה ששמר עלי שאף אחד לא יוכל לפגוע בי שוב לעולם..וזהו..הכל נגמר..כולם יכולים לפגוע בי עכשיו...אין לי יותר שום הגנה..אין לי קרקע.. ניסיתי ללבוש סוו'צר אחר..(יש לי הרבה סוו'צרים ).אבל זה לא זה..לא יודעת אם את יכולה להבין את ההרגשה הזו..אבל באמת אני מרגישה שכאילו תלשו ממני את העור שלי..זהו, אין עלי אפילו את העור..אפילו את זה כבר אין..ענבל,את חווית משהו מעין זה פעם ?? את יודעת על מה אני מדברת ??? אני מרגישה שללא הסוו'צר הזה אני אבודה לחלוטין פה בעולם.... ענבל,את חושבת שהשתגעתי לחלוטין ??? נראה לי שאני מרימה ידיים..לא יכולה יותר להתמודד עם העולם הזה..גדול עלי ..הכל.. ענבל, קראתי את כל ההתכתבויות ..לא עניתי על אף אחת מהן... פחדתי.. פחדתי מפיצולים,התפצלויות,כל מיני דרקונים שמוציאים מעצמם עוד ועוד ראשים והופכים לישויות עצמאיות..הרגשתי כמו ב"פארק היורה" ..אך שוב ,בו זמנית התרגשתי ושמעתי איכפתיות אמיתית מאוד גדולה,רגישות גבוהה, כמיהה,ערגה,המון כאב..כמעט אצל כולן.. רוצה גם לומר שהשיר ששלחה יפעת ( ההוא מהמיתולוגיה )הולך איתי חזק..תודה לך יפעת !! ..נזכרתי..אז כשכתבתי לך..כשהייתי ממש בפאניקה מהסחרחרה הפסיכוטית בפורום וביקשתי שתשבי לידי...המילים שלך הצליחו באמת להרגיע אותי..קראתי שוב ושוב.. והלכתי לישון..ונרדמתי מיד.. ..רוצה לומר לך משהו נוסף אבל זה מאוד מאוד מביך... אז..תעצמי את העיניים ורק תציצי בחטף..מהר מהר..ושוב תעצמי אותן ותמחקי את הקטע הזה מראשך מהר מהר..טוב ?? אני רוצה לומר לך ש..כן..גם אני רוצה שתקראי לי יקירתי ותאהבי אותי ואני אהיה בליבך..כמו שענבל נמצאת עמוק בליבך ..טוב ??? ועכשיו תשכחי את מה שכתבתי הרגע ותמחקי אותו מליבך מהר.. איזה פדיחות !!!לא להאמין לאן אני מגיעה כאן בפורום..וואוו איזו פדיחה... ענבל,את לועגת לי ??? הרי כבר אמרתי לך שאני משתגעת לא ??????

ואולי אם אומר לך שאת יקרה , ובליבי, ואהובה, אז יהיה פחות מפחיד בלי הסווצ'ר? האם כך תרגישי עטופה? הרי לך עוד פרדוקס: אנחנו אלה שמעניקים לדברים המגנים עלינו את הכוח המגן שלהם. מה דעתך להרחיב את מעגל החפצים, האנשים והדברים המגנים עלייך? אולי לא כדאי לסמוך רק על סווצ'ר חמקמק בודד אחד? ואולי בדיוק משום כך יש שמפצלים, ולא בשל דרקוניותם? האם כעת פחות מפחיד, או שעדיין..? שלך ,ענבל

אני כל כך שמחה שהשיר של קוואפיס ששלחתי לכאן, עזר לך. שירים הם דרך טובה לרפא את הנפש, למצוא נקודה של אחיזה. מה שבעצם אומר קוואפיס בשיר הזה שהמסע עצמו לאיתקה חשוב כפליים, שהדרך עצמה היא החשובה, לכן: א?ל ל?ך? ל?ה?ח?יש? א?ת מ?ס??ע?ך? מו?ט?ב ש??י??מ??ש??ך? ש??נ?ים ר?ב?ו?ת. וכמאמר רבי נחמן מברסלב: "אם לא תצא לדרך, לא תוכל לתעות"

הי יפעת,לא זוכרת אם אי פעם כתבתי לך...חושבת שכן ?.לא בטוחה ואין לי כח לחזור ולקרוא את כל ההתכתבויות.. (בעקיפין ודאי כתבתי לך כאן..) ראשית, רוצה להודות לך שוב על השיר..הוא באמת חזק ..הוא כמו פרוז'קטור בעולם המוטרף והמטורף הזה...מאיר הרבה יותר חזק ויציב מאבני החצץ שאנזל הניח לאורך הדרך ביער האפל בכדי למצוא את הדרך בחזרה הביתה..(בסיפור של אנזל וגרטל ) שנית,ממשיכה לקנא בך על המקום המיוחד שיש לך בליבה של ענבל.. ראית ?? את היחידה כאן שענבל קוראת לך יקירתי ..ובכלל כל הייחס המיוחד שלה כלפייך...כן..ענבל רגישה ,איכפתית מאוד ויש לה לב רחב מאוד לכולם פה..אבל עדיין.. את המועדפת כאן בליבה..ואני מקנאה בך על כך... כנראה שאני כל כך מוצפת מזה עד שכשכתבתי לענבל על כך ,כתבתי בטעות שרוצה שאהיה בליבה של ענבל כפי שענבל נמצאת עמוק בליבה..בשעה שהתכוונתי שרוצה שתאהב אותי כפי שאוהבת אותך יפעת שלישית,כותבת אלייך ולא אל ענבל בגלל שתשובתה בלבלה אותי והפחידה אותי..וגם איכזבה אותי קצת..קל לומר להרחיב את מעגל החפצים והאנשים..זה נשמע קצת כמו מרשם של רופא..גם אני יודעת את זה ברמה התיאורטית.."עוזר לי מאוד"... יפעת,לא יודעת בדיוק מה רוצה לומר לך.. את או מישהי כאן בפורום מכירה את ההרגשה הזו שנעלם לה הסוו'צר שלה ששומר ומגן עליה בעולם הזה ????? שהיא נמצאת באיבוד בלעדיו ????? שנגמר לה העולם ???

הי דפי יקרה, מקווה שזה בסדר לרשום לך. שמעי סיפור דומה שקרה לי ממש לאחרונה - בשבוע שעבר בדרך לפגישה של השיחות, ממש לפני, אבד לי הכובע. כובע פשוט ורגיל. לא יודעת, כאילו איפשהו גם ביקשתי שזה יקרה. גם החרדות כבר עטפו מכל עבר וניהלו אותי. התיק היה עמוס, אז ככה חצי תחבתי אותו בכיס, וגם רצתי. הסבירות לאבד הייתה גבוהה. הגעתי לפגישה ואז גיליתי שהכובע נעלם, ויצאתי החוצה לחפש אותו, אולי נפל באיזה מקום קרוב, אבל לשווא. הייתה איזו תלות וקשר מוזר עם אותו כובע. הוא אולי ייצג מן קשר עם דמות של אמא בפנים. אולי הוא דווקא סימל את השיגעון. אובדן כזה היה יכול להתפרש כאילו איבדתי את הראש. אפשר היה לחזור לרגע לתוך חוויה של ילד שקורעים ממנו את אמא הטובה שלו. את כל עולמו. חוויה של פרידה קשה. חוויה של הרס שנגרם רק משום שהילד השתמש באמא, ובאהבתו, קירבתו וכמיהותיו איבד אותה, גם לא יכול היה לשמור עליה. הצפה של אשמה ועוד אשמה ועוד אשמה. תחושה של משהו פנימי שמתנפץ, נגוז ונעלם. זו באמת חתיכת אימה רצינית. קריעה. פירוק. וכן, בסך הכל, נשמט כובע, אבל באותו רגע לא מעניין אותך שזה רק דבר של מה בכך, כי בחוויה שלך קרה אסון ממש. רעידת אדמה קטסטרופאלית, בקעי אדמה אדירים נפערו. אבל באמת, בסך הכל אבד חפץ ואולי כעסתי על עצמי וחרדתי בגלל אובדן שליטה. תקרית שמזכירה שבעצם איני כל יכולה. המציאות מכה לך בפנים, ואז מורגש אותו פער, שלפעמים לא קל לעמוד בו. אותה סופיות... אבל, דפי, אני חושבת שהדמות הפנימית תמיד שם בזיכרון. תמיד. ושניתוק הקישורים הפנימיים, תחושת איבוד הגישה הם שיוצרים את הפחדים הנוראיים. על כל פנים, מה שמאד הצחיק אותי בפגישה הוא, שבשיחה איש הנפש אמר שאני מתייחסת לאותו כולה כובע כאילו היה איזו זכיית חמדה. ממש היה מצחיק לי לשמוע את הביטוי הזה. וואלה יצאתי חומוס. באמת אפשר לראות כאן, כנראה, כמה תליתי בהגזמה באותו אובייקט. כאילו כל העולם מרוכז בו ולא מפוזר ומחולק בין אחרים. אולי כמו תינוק ואמא בקשר אידיאלי. קשר דמיוני בו היא מספקת את כל צרכיו מכל וכל וברצף. זה, כמדומני, גם הרעיון הבריא שענבל ניסתה להעביר - חלוקת התפקידים. נכון שלא עובדים כאן חד וחלק לפי הוראות הפעלה, הרגש הוא רגש הוא רגש, וגם מאד (מאד) לא פשוט לוותר על הפנטזיה, אבל אולי בהדרגה התובנות נטמעות, בתקווה שגם תהיינה בנות יישום. לא בטוחה שדייקתי, גם לי יש המון מה ללמוד, אבל שיהיה... אני חושבת שהמילה אנליטיקאית היא מילה טובה להתכסות בה, לא? אולי אז אפשר להסיר שכבת מגן אחת... מה את אומרת? איילת השחר (בחרתי שם חדש, ננסה ונראה)

בוקר טוב לך איילת השחר, קראתי את שכתבת והתחושות שאת מדברת עליהן על איבוד הכובע מאוד מאוד מוכרות..תודה על השיתוף. זה מרגיש לי שמישהו פה בעולם יכול להבין על מה אני מדברת..שאני לא לבד עם כל הרגשות המטורפים הללו... כי הרי מה קרה בסך הכל ? "כל כולה הסוו'צר שלי הלך לאיבוד"...."תקני אחר..תלבשי משהו אחר"..אבל זו בכלל לא הנקודה... תודה לך ! ..הלוואי והדמות הפנימית היתה שם בזכרון..ייתכן שאם היתה שם לא הייתי זקוקה כל כך לסוו'צר הזה.. אני חושבת שהכמיהה הבלתי נסבלת הזו שאני מרגישה בעוצמות שהלב שלי פשוט לא יכול להכיל בא דווקא ממקום של אין..ממש אין !! ובמקום של אין, הפנטזיה ממלאה את כל החלל העצום שנוצר שם...במקום של אוקיינוס עמוק..שחור..של אין, הפנטזיה לובשת צורה של אמא חמה ,רכה,אוהבת ,מלטפת,מגנה עלי ..שומרת שאף אחד בעולם לא יצליח לפגוע בי..שרה לי שירי ערש..וכשעצוב לי בלב אמא מניחה לי על הלב תחבושת שלא יכאב...והמבט שלה..וואוו..כמה חום ורוך...כן.."בואי אמא"... :) ואולי תהיה כאן קבוצה של "אבודי חפצים"...??? :) ... נ.ב השם איילת השחר -שם מקסים בעיני אך רוצה לשתף אותך. חסר לי הרצף..כשמשתמשים בשם מסויים ומחליפים אותו..אני מאבדת איזשהו רצף שנוצר אצלי לגבי אותה דמות וקשה לי עם הקטיעות הללו.רוצה לבקש ממך ואולי מכל המשתתפים כאן בפורום, אם זה בסדר מצידכם ,אם וכאשר אתם מחליטים לשנות שם תיידעו מה היה שמכם הקודם כאן בפורום..לי זה יעזור מאוד ברצף שלי לגבי כל אחד מכאן.. וגם לבטחון שלי כאן בפורום שקיים פה משהו יציב...רק אם זה בסדר לכם.. תודה !! :)