שאלה-המשך

שלום שלחתי לך לפני כמה ימים שאלה וביקשת שאפרט קצת. אז, אני אצל מטפלת, ואנחנ מדברים או יותר נכון אני מנסה להתמודד עם דברים שאף פעם לא דיברתי איתם ען מישהו אחר. פתאום שמעיקים לי כבר הרבה זמן, אבל כנראה שהיה יותר קל כשהם היו עמוק בפנים. וכנראה זוהי סיבת החרדה, אבל זה לא מרפה (הקושי לדבר על זה) וזה מקשה עליי, על המטפלת ועל הטיפול, שכבר תקוע במקומו. הוא ממש לא זז. והדבר הכי מוזר, זו הרגשת העייפות הפיזית אחרי החרדה שתוקפת אותי בחדר. אפשר להגיד בגדול שאני שונאת את החדר אבל מחבבת את המטפלת!! אני מפחדת להתחיל חחדש אצל מטפלת אחרת (כאילו המחשבה עלתה, גם אצלה, אבל אני גם מחבבת אותה, היו לנו כמה ריבים, הרבה התנגדות... אבל עברנו הכל בגלל ההתמדה שלי). זה בגדולמה שקורה שם. אשמח אם תוכלי עכשיו לעזור ולכוון אולי בקצת

K אם החרדה נובעת מהתכנים המדוברים - הרי שהטיפול עובד, והחרדה היא חלק מהעניין עצמו. ניתן לבקש מהמטפלת להאט את קצב החשיפה אם זה מאיים מדי. אפשר גם לנסות ולהרגיע את החרדה בתוך החדר ע"י טכניקות הרפיה או אפילו לעשות כמה מפגשים של הסחות דעת - לנסות לדבר על משהו אחר, פחות מאיים. אל תחפשי שהטיפול יזוז - נשמע לי שהוא דווקא זז, ואולי עשה איזה צעד אחד גדול מדי ועכשיו הוא צריך לנוח.. (עשיתי האנשה קלה לטיפול כאילו הוא עומד בפני עצמו - אבל לפעמים זה אכן כך) יופי שאת מחבבת את המטפלת - סימן שיש לך פרטנרית להמשך עבודה, בהצלחה. ענבל