בדידות קשה

אני בחורה חרדית בגיל 31, גרה בבית ההורים, אך הם מאוד מאוד קרים ובקושי מדברים איתי, אין לי איתם שום קשר רגשי ובקושי טכני, אני מרגישה שאני חי'ה ממש לבד, אין לי גם חברות, קשה לי נוראות, חי'ה בהרגשה שרוצה להתאבד ולא יכולה יותר לסבול את הבדידות האיומה ויסורי הנפש הקשים והנוראים, הצילו, מה אפשר לעשות? בגלל שאני רווקה וכל אלו שבשכבת גילי נשואות אין לי איתם קשר, קשה לי מאוד מאוד מאוד, אני מרגישה מתה מבפנים, ניסיתי כל מיני תרופות אך הם לא עזרו, ואין לי כח להמשיך ולהלחם כדי לחיות.

זהבי שלום, את מתארת באמת בדידות קשה בכל הרמות – אין בן זוג, קשר מרוחק עם ההורים, נתק מחברות.. זה מצב לא קל. אנחנו צריכים אנשים להיתמך בהם ולהיטען באנרגיה כדי לסחוב את החיים האלה, וכשאין בנמצא – זה באמת מאד קשה לגייס כוחות מעצמנו על מנת להמשיך הלאה. נראה לי ששווה לגשת להתייעצות לבדוק מהי סיבת הבדידות – חרדה חברתית? קושי ביחסים בין אישיים? פחד מקירבה או אינטימיות? הסתגרות? אם תרצי לשתף עוד, את מוזמנת. ענבל