ליעל, .דחוף מאומיידע שקבלתי על לימודי תואר ראשון ב

שלום רב יעל, תודה המון על המענה האנושי. מקרב לב. כתבת לי כך: יעל תאריך:14/2/2010 שעה:14:10 אני אציע תשובה גברית ויותר פרקטית למרות שאיני יודעת אם זה אפשרי בתואר של עבודה סוציאלית, אבל אולי את יכולה לפרוס את התואר על יותר שנים וכך להפחית את הלחץ? אני חושבת שכל תואר ראשון הוא מאוד עמוס וכל תקופת מבחנים (וכנראה לא סתם התהיות עולות לך עכשיו) גורמת לכולם לחשוב למה אני עושה את זה לעצמי. אבל אני חושבת שעצם החוויה של התמודדות עם הלחץ והתחושה הטובה שבהצלחה, לאורך זמן- כלומר זה לא רק הישג אחד- תקופת מבחנים אחת, אלא כמה כאלו, מאוד מבגרות ונותנות תחושת מסוגלות משמעותית מאוד. שאלה שעולה לי גם הם מה הסטנדרטים שלך מעצמך? אולי את רוצה להצטיין באופן מאוד יוצא דופן ולכן זה נראה לך כל כך עמוס ולא הגיוני? אם לא- תהיה ישראלית ותחפפי! מקווה שקצת עזרתי יעל בוא ני , הואילי לקרוא ממה כתב לי עו"ס "בכיר" : אכן, לימודי הע"ס הם אינטנסיביים הן מבחינת הדרישות האקדמיות (עבודות ומבחנים), הן מבחינת ההכשרה המעשית והן מבחינה רגשית. לאקדמיה יש זמן קצר מאד להכשיר את הסטודנטים לבעלי מקצוע ולכן הלימודים הם מובנים ולחוצים. התהליך הרגשי שעובר הסטודנט, בתוך הקשרים הטיפוליים אותם הוא יוצר עם הפונים שלו לאורך ההכשרה המעשית, הוא תהליך מורכב הדורש כוחות רגשיים ופיתוח כלים להתבוננות פנימית והכלה של רגשותיו שלו ושל הפונה. ייתכן שאת חשה שהמקצוע אינו מתאים לך אך ייתכן שזה משבר נקודתי. גם אני בסוף שנה א' חשבתי לעזוב את המקצוע וחיפשתי תחומי לימוד אחרים. אני ממליץ לפני שאת מקבלת החלטה כזו או אחרת, לפנות למרצה שלך בקורס ההתרכזות ולשוחח עימו/ה על כך. אני מכיר מס' סטודנטים שפרסו את הלימודים על 4 שנים ואז יש פחות לחץ. בברכה, זיו *********** יעל, אני אכן מאוד אמביציוזית, אך לפרוס ל 4 שנים לא ממש נותנים. יודעת שטעם של התגברות על קשיים. אך פה אובדת עיצות. ודי ירדתי מהעניין כ הבנתי שסמסטר א' בשנה א' ממש לא משקף את ההמשך. ******** מה את חושבת?

שלום עידית, 1) אני לא נוהגת לערוך תגובות של כותבים, אך הפעם צינזרתי מתגובתך את פרטיו של המרצה שלך, שהעתקת לכאן. לא מן הראוי לפרסם את פרטיו האישיים (מייל, טלפון וכו') בפורום הזה. 2) טיפול התנהגותי קוגניטיבי הוא טיפול קצר בין 6 - 15 מפגשים. מטרתו לימוד שיטות לשינוי המחשבות הקטסטרופליות (כמו: הולך להיות נורא קשה! אני לא אעמוד בזה!) ולהרגעה פנימית ע"י שיטות הרפיה ונשימה נכונה. זה לא טיפול שעושה קסמים, אלא מלמד כלים להתמודדות. עדיין תצטרכי לתרגל את הכלים האלה בעצמך מדי יום ולבדוק יעילותם לגבייך. בברכה, ענבל

אני חושבת שהוא צודק בכך שהוא אומר שעמידה בעומס רגשי היא חלק אינטגראלי מהמקצוע. אבל לפי מה שאני שומעת ממך- את עומדת בעומס הזה. תוך כדי העמידה בעומס רצות לך הרבה מחשבות בראש- אני לא אעמוד בזה, אני לא מסוגלת, לכולם קל ורק לי קשה. אלו הן רק מחשבות, והן שלך, ואינן משקפות את המציאות החיצונית (ככה הבנתי- לא כתבת שאת נכשלת בכל המקצועות וכו') . לכן אני חושבת שענבל הציעה לך טיפול קוגניטיבי התנהגותי כדי להיפטר מהמחשבות השליליות האלו שרק מכבידות עלייך. אני חושבת שתחזיקי מעמד, כשהסמסטר החדש יתחיל קחי לך קצת זמן לנוח- תבריזי מכמה שיעורים- יהיה בסדר. אם תפרשי אני חושבת שתהיי מאוד מאוכזבת מעצמך וזה עלול להשפיע עלייך בפיתוח דפוס הימנעותי מול קשיים ואתגרים. אני חושבת שאת מסוגלת, שימי *** על כולם (כדי שענבל לא תצנזר), את שם בשביל עצמך, בשביל להשיג את המקצוע שאת רוצה ולא בשביל לעמוד בתנאים של אף אחד אחר. ולגבי הדחיפות שבדברייך חשוב לי להוסיף שבאופן כללי לא מומלץ להגיע להחלטות במצבים של לחץ בחיים, ולכן שום דבר לא דחוף, את ממשיכה במסלול הרגיל ואם תחליטי לפרוש זה יהיה מתוך ביטחון שאלו לא החיים שאת רוצה אבל לא מתוך לחץ ומצוקה. יעל