מפריע לי...

מפריע לי שהמטפל של (חצי שנה), לא משתף אותי ב:מה הוא חושב עלי או איך הוא מגדיר או מאבחן את אישיותי? אני לא מקבלת ממנו מחמאות,גם לא עקיפות, וגם לא חיזוקים חיוביים בנוסח: את תצליחי, את יכולה, את חזקה וכו'. לא אחת העילית את הנקודה הזו בטיפול,ובכל פעם זה מוביל לניתוח הצורך עצמו (רעב לאהבה, הצורך שיתפעלו ממני , הצורך להיות מיוחדת וכו'), ולא למילוי הצורך עצמו. לדוגמא: הראיתי לו פעם תמונהשל בעלי, הוא לקח הסתכל ולא הגיב. לאחר כמה פגישות, הזכרתי את הענין, וצינתי שזה מאד הפריע לי, אז הוא התחיל לדבא איתי על ההיזקקות לתגובה, על כך שלקח לי זמן להגיד שנפגעתי, וכו'. אבל תכל'ס, תגיד משהו על התמונה...זה לא. זו רק דוגמא, וזה פשוט משגע אותי כל הקטע הזה. האמת, נשבר לי. אני זקוקה לזה מצד אחד, ואני מבינה שיש לו מטרה בזה מצד שני, (אי פיתוח תלות, והוא גם כנראה רוצה שאשאב את החיזוקים מעצי, ולא ממקור חיצוני..) קשה לי ההתנהלות הזו,ואני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך להגיע למקום שמחזק אותי מחד, ומתסכל אותי מאידך.

מיקי שלום, את מעלה נושא שמעסיק רבות מטפלים ומטופלים כאחד, ויש גישות למיניהן כיצד להגיב בסיטואציות כמו שאת מתארת. הדבר החשוב בעיני בתאור שלך הוא שאת כן מצליחה לבטא את התסכול שלך ולהעלות בפניו את המקומות בהם את מצפה לתגובה אחרת ממנו. נראה לי שאת מבינה את גישתו ואת החשיבות שבהכרה שהוא נותן לצרכים שלך, גם אם לא ממלא אותם מיד. תסכול הינו רגש קשה להיות בו, אך מצד שני, איני בטוחה שאם היה מגיב כפי שאת מצפה, בחיזוקים שונים, זה באמת היה מחזיק בתוכך לאורך זמן... דרך אגב, מה ציפית שיאמר על התמונה של בעלך? את ממש מעמידה אותו בנסיון, בודקת.. אני מקווה שתחזיקי מעמד בטיפול ולא תתיאשי. בברכה, שרון

שלום, ראשית תמהה על כך שתגובתי אל מיקי לא פורסמה. שנית- יש פה נקודה בעייתית שעליה בדיוק ניסיתי לשים את האצבע כפי שמתבטא בשאלתך: "...מה ציפית שיאמר על התמונה של בעלך? את ממש מעמידה אותו בנסיון, בודקת..." אני חושבת שמה שמצפה פעמים רבות מטופל ממטפל זה לתגובה ספונטנית ואותנטית. מדוע להפוך את כל השיח למלאכותי עם תגובות מעושות ולא אנושיות. הרי הטיפול חותר למפגש אנושי אותנטי. איפה פה האותנטיות ואיפה האנושיות...?

כן, יש משהו מקומם בחשאיות הזו שאני לא תמיד בטוחה כמה זה בא ממקום תאורטי מוצדק או כמה מקושי ממשי של מטפל לחשוף עצמו ולוותר על עמדת הכוח. לפעמים זה גובל בחוסר כנות ואותנטיות שבעיני נראים היום מאוד מיושנים, מגוחכים וחסרי טעם כיוון שהשקיפות היא חלק חשוב באיכות של כל שירות שאת אמורה לקבל ובייחוד בתחום הטיפולי- שאמור לפתח מצד אחד את האוטונומיה וניהול מו"מ עם האחר ומצד שני את האותנטיות. איזה מודלינג לאותנטיות ניתן למטופל ממטפל שמסווה עצמו ללא הרף... שמסרב להביא את חוויתו את המטופל? וגם טיפול שמגדיר עצמו כדינמי לא חייב ללקות בכשל הזה.