לשרון

נאבקת בעצמי לא לכתוב כאן עוד.מתנצלת שרון אבל מרגישה תלויה מדי ביותר מדי אנשים בתקופה האחרונה והממושכת מדי.חושבת שאני מכורה לתלות (יש דבר כזה?)- עם היעדר יכולת טוטאלי -להכיל(את עצמי ואת כל שקורה סביבי). מלאת רגשות אשמה, בושה וכעס עצמי אבל לא יכולה להפסיק..==במסלול לא ברור של איבוד שליטה(?)בדרך להתרסקות(?) כבר לא מזהה את עצמי (משהו השתלט עלי?) או מעולם לא הכרתי..

תעזבי את הטיפול הדינאמי, הוא מסבך אנשים. לא לכולם מתאים. יעשה לך רק טוב, האמיני לי. אחת שנשרפה קשות

היי שון, אני מבינה שאת נאבקת בתלות, יש בכך כנראה משהו מאיים ומפחיד, מעורר חרדות מאיבוד שליטה מהתרסקות כפי שתיארת. הרבה דברים לא ברורים. אני חושבת ומציעה שאם את כבר בתוך יחסי התלות, אז שיחד עם החרדה מכך, תרשי לעצמך להעזר בהם. כמו למשל שאת מתאמצת להמנע מלכתוב בפורום..למה בעצם? זה לגיטימי להעזר, לשם כך אנחנו כאן... אני לוקחת על עצמי את האחריות לשמור על הגבול עבורך כשתצטרכי. וכנ"ל בטיפול- גם אם התלות מפחידה, השתמשי בה, דברי על הרגשות הקשים. להגיע למקום של עצמי חדש או לא מוכר זה לאו דווקא סימן רע, רק צריך לחוש בטוחה שיש מישהו שמכיל זאת, ונשמע שהמטפלת שם עבורך. ראיתי שקיבלת גם תגובה אחרת, לכיוון אחר.. איני בטוחה שהאשם הוא בטיפול, אך יש כל מיני דעות. מקווה שתדעי לשמור על עצמך. בברכה, שרון

שרון , תודה על התשובה. למה התכוונת -דברים לא ברורים? הבעיה בהיעזרות שלכל דבר יש גבול (תרתי משמע) וגם לצורך הזה ולא רוצה להתקרב לסף שבו הופכת לבלתי מוכלת/נסבלת ואז גם לנדחית..גם כשיש מי שמכיל , מניסיוני - זה לא להרבה זמן...זה לא נעים כששומרים בשבילי על הגבול,איך? כשאומרים לי 'עד כאן!'?.. לא רוצה להגיע להשפלה כזו מפחיד שלא רואה את הסיום של התלות, את הזמניות שלה.. קשה לי לא להיות מסוגלת להיות עם עצמי ולהכיל..בסוג של אי שקט פנימי שקצת מטריף.. לא יודעת למה התכוונת גם ב'מקום של עצמי חדש' ? תוכלי להסביר?? אם זה בסדר.. תודה!