שאלה

ליחה. רציתי לשאול ואשמח אם תעזרי לי באחת הפגישות גרמתי למטפלת לבכות (ממש לבכות), דיברנו על זה אז... אבל מאז אני לא מצליחה ליישר מבט אליה. פשוט כך. אני כל הזמן מסתכלת על הרצפה... פעם אחת סתם גנבתי מבט אל הפנים אהיא קלטה זאת, ושמחה מאוד, אבל חוץ מפעם זאת אני לא מצליחה. האם זה קשור לבכי שלה? האם אני מתביישת ממנה או מפחדת שתבין יותר דברים דרך העיניים שלי? מה את חושבת? ואיך אנ יאמורה לעבוד ע לזה- לבד אני מתכוונת

לילי שלום, יתכן שאת עדיין עם קושי רגשי מול תגובתה של המטפלת (הבכי) יתכן שחוויה זו עוררה בך רגשות לא קלים כמו אשמה או בושה או אחרים, וזה עדיין מהדהד ולא מאפשר לך להרגיש נוח עמה. השאלות שהעלית לגבי הסיבה לכך הן רלונטיות לבדיקה בטיפול. אני לא מכירה אותך כדי לענות עליהן. מדוע את מבקשת לעבוד על כך לבד? הרי מה שקורה קשור לחלוטין לקשר הטיפולי ורק היא שמכירה אותך בעוד רבדים של חייך יכולה לעזור בכך. אזרי אומץ ופתחי נושא זה עמה. לגבי שאלתך השנייה- איני יודעת כמה זמן תזדקקי לטיפול. זו גם שאלה שיש להפנות למי שמכירה אותך ואת קשייך. נשמע לי שאת מביעה חשש מהתלות שאולי נוצרת וחלק מהנסיון לחוש עצמאית זה להתעסק בנושא של סיום הטיפול. כל אלה, לברור בטיפול. בברכה, שרון