התלבטות לגבי שינוי טיפול / מטפל ונטילת תרופות

שלום ד"ר, הייתי רוצה לקבל ייעוץ ועזרה לגבי התלבטות שיש לי. אני נמצא בטיפול פסיכולוגי קלאסי/דינאמי מזה שלוש וחצי שנים. בנוסף אני נמצא בטיפול קבוצתי (פסיכודראמה) גם כבר בשנה השלישית. הסיבה שהתחלתי את הטיפול היא היותי גבר בן 30 (היום 33.5) שלא היה בקשר / מערכת יחסים זוגית בחייו ועם נסיון מיני ששואף לאפס (וגם זה במסגרת טיפולית). מאז אני נמרח בטיפול כבר שנים, התמסרתי לתהליך הארוך והמיגע של טיפול פסיכולוגי אך ללא תוצאות. (בשלוש שנים האחרונות הייתי בשני דייטים.) לאחרונה קיבלתי ייעוץ מפסיכיאטר שכדאי להתחיל טיפול תרופתי עקב אבחון של חרדה חברתית ודכדוך (דיסתמיה בשפתכם). בנוסף אני חושב כבר זמן רב אם כדאי לעזוב את המטפל הנוכחי מאחר והטיפול לא הביא לתוצאות. המטפל אמר לי שזו תהיה טעות להפסיק עכשיו כשאני מתחיל בדרך חדשה של טיפול תרופתי. אני מסכים שיש צורך בליווי ותמיכה של שיחות במיוחד בהתחלת התהליך של נטילת התרופות אבל מרגיז אותי להמשיך בטיפול שאני לא מרוצה ממנו. הייתי רוצה לשאול האם יהיה נכון עכשיו לעבור למטפל אחר דווקא כשאני רוצה להאיץ תהליכים בעזרת תרופות? הסתגלות למטפל חדש יכולה לקחת זמו רב. האם כדאי לשקול שיטה טיפול אחרת? האם תרופות הם הפיתרון? אני מתנצל על המלל הרב אבל אני אובד עצות ודי מיואש. אני כל כך הרבה זמן לבד שאני כבר לא יודע אם להאמין לעצמי שאני רוצה לשנות את המצב ולהיות בקשר זוגי. אשמח לייעוץ כלשהו. תודה.

שלום מתלבט אלמוני, קשה לי עם השאלה שלך, משום שלפי תפיסתי המקצועית, ההחלטה על התחלת הטיפול, הפסקתו ועזיבתו היא פרורוגטיבה שיש להשאיר באופן בלעדי בידי המטופל, ללא כל התערבות של המטפל או גורמים חיצוניים אחרים. לפי נוסח פנייתך וההתנצלות שבסופה, אני מסכים עם האבחנה של דיסתימיה וסבור שיש לנצל את המומנטום של התחלת הטיפול התרופתי כדי לשנות גישה טיפולית ולעבור לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי לאחר שנים של טיפול פסיכודינאמי ופסיכודרמה שעודדו אותך לחיטוט עצמי ונבירה (rumination) ועלולים היו להגביר את הדיכאון: http://www.giditherapy.com/ditraction.html http://www.giditherapy.com/avtava.html יש אנשים אחרים, בעיקר גברים, שעושים, עושים ועושים בלי לעצור רגע להתבונן אל תוך עצמם, שעבורם טיפול פסיכודינאמי מתאים, אך לפי תיאוריך, מצבך הפוך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תודה רבה על התשובה והעיצה. רציתי לשאול מה דעתך על קוצ'ינג כטיפול ? האם לדעתך זה טיפול הולם או שאינו יכול לבוא במקום טיפול התנהגותי/קוגניטיבי?

שלום למתלבט האלמוני, אני אמנם גדולה ממך במספר שנים אך מתמודדת כבר די הרבה שנים עם בעיות דומות. נראה לי שד"ר רובינשטיין צודק וכדאי לך להחליף שיטת טיפול - גם אני עזבתי טיפול פסיכודינאמי לאחר שנתיים וחצי, למרות שהתחלתי אותו במקביל להתחלת נטילת תרופות - הן עזרו במידת מה אבל הטיפול הפסיכולוגי לא היה יעיל כלל וכלל. אני גם מסכימה עם ד"ר רובינשטיין על כך, שיש אנשים שהנבירה בתוך עצמם רק מנציחה מעגל קסמים חסר מוצא ולהיפך, צבירת התנסויות חיים מעודדת שינוי גישה ואולי גם פריצת דרך. במידה ותרצה, אשמח להתכתב איתך במייל האישי. בכל מקרה, מאחלת לך הצלחה עם התרופות ובהמשך הדרך. נועה