זקוק לאבחון

שלום ד"ר רובינשטיין, אציין תחילה כי הודעה זו עומדת להיות ארוכה - אודה לך על קריאתה עד תום והתייחסותך הרצינית. אני בן 24 וסובל מבעיות פסיכולוגיות שונות כבר שנים מספר. לעולם לא ביקרתי אצל מטפל כלשהו, אולם מניסונותיי להבין את מצבי אני יכול להגיד כי אני פרפקציוניסט מוגזם מעל ומעבר לכל שיעור וחסר בטחון עצמי בצורה מוגזמת. כמו כן אני סובל מבעיית ה"דחיינות", שלוקחת חלק בכל מקום בחיים שלי ולמעשה ממררת אותם. מעבר לסיבות כמובן שיש גם תוצאות, עליהן אפרט כעת: 1) אני שרוי כבר 7 שנים בתחושה שחיי תקועים, על אף שאני בחור אינטיליגנט שלפניו קריירה מבטיחה. 2) מעולם לא הייתי בקשר זוגי או במצב אינטימי כלשהו. איני מסוגל ליצור קשר משום שאני חסר בטחון לגבי המראה שלי, שהוא מראה ממוצע לחלוטין לכאורה, אך בשבילי זה לא מספיק טוב. בפורומים של אנשים רבים, כגון מסיבות וארועים חברתיים למיניהם, אני נתקף חוסר בטחון וחרדה, וצופה מהצד כיצד אנשים אחרים מתנהלים בקלילות דעת, בעוד אני תקוע במחשבות שגורמות לי לרצות להיעלם מיד ולברוח מהסיטואציה. במילים פשוטות, אני חושב שאני אדם כעור, ולצערי איני מצליח להשתחרר מבעיה זו. 3) לאורך השנים האחרונות השלמתי בצורה תבוסתנית עם עול הקיום, ולמדתי לחיות עם הידיעה שחיי מתבזבזים לריק (מה שנכון לגבי כולנו, אני מאמין). אולם בחודשים האחרונים חלה החמרה חריפה במצבי. אני ממעט לצאת מן הבית, לא מתפקד כלל בעבודה ודוחה את משימותיי ליום המחר, סובל מבעיות ריכוז וקשב, ואף מחוסר זכרון. אני חי במעין מעגל שאיני מצליח להשתחרר ממנו כבר מעל לשנה. אני מרבה לחשוב על התאבדות או בריחה כלשהי מהמציאות, מוצא עצמי בוכה באמצע היום בצורה אקראית ובלתי ניתנת לחיזוי, ובגדול מרגיש מנותק לחלוטין מהסביבה. אני מחכה לסוף השבוע שיגיע, ובסופו מוצא עצמי תקוע בבית באפס מעש. ישנם עוד המון נושאים טורדניים אך נראה לי שהבנת את הנקודה... אני בן אדם מאוד ריאלי וחושב שטיפול פסיכולוגי אולי יעזור בשינוי הפרספקטיבה, אך לא בשינוי המצב. לצערי הצבתי לעצמי רף ציפיות שיכשיל אותי בכל פעם שאנסה לעבור אותו. התוצאה במקרה זה היא, במילה אחת, תסכול. אני יודע שאם כלל הדברים בעולם היו פונקציה ישירה של המאמץ אותו אני משקיע, הייתי הבן אדם הכי מוצלח שיש, משום שאני רואה את העולם כפי שהוא ויודע כיצד ניתן להפיק ממנו דברים חיוביים ויפים. אולם אני מרגיש שכמה קשה שאתאמץ, אמשיך לדשדש במקום, וזה מה שגורם לי לתסכול, ייאוש, ובגדול חוסר עניין בחיים ורצון להיעלם. אני מניח שאם פניתי לפורום כזה אני באמת זקוק לעזרה כלשהי, אפילו אם האמונה שלי ביכולת שלה לעזור שואפת לאפס. אודה לתגובתך, תהיה אשר תהיה. תודה

שלום שי, קראתי בעיון רב את פנייתך המפורטת, המעמיקה והמנוסחת היטב. בתור פרפקציוניסט, בוודאי תבין שלא אוכל לערוך אבחון דרך האינטרנט, אך כרגע אתה זקוק לעזרה ראשונה, כי בנוסף לבעיות האחרות ובגללן, אתה סובל מדיכאון עמוק. עזרה ראשונה זו צריכה להיות, קודם כל, טיפול תרופתי נוגד דיכאון שאכן יכניס דברים לפרספקטיבה ולפרופורציות באופן שגם יקל עליך וגם יאפשר לך לשתף פעולה בטיפול פסיכולוגי. דווקא משום שאתה מעמיק כל כך ומפתה מאוד לעבודה בגישה חקרנית פסיכודינאמית, הייתי ממליץ להתחיל במקביל לטיפול התרופתי בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי, שיפה אמרת - יעזור לך לפתח פרספקטיבה (טיפול פסיכודינאמי בשלב זה עלול להגביר את הדיכאון ואת נטייתך הטבעית לחיטוט עצמי: http://www.giditherapy.com/ditraction.html http://www.giditherapy.com/avtava.html). נשמח אם תעדכן אותנו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

היי שי קראתי את התגובה שלך וזה הזכיר לי מצב דומה שבו הייתי שרוייה בעצמי לפני מספר שנים. אתה כנראה עובר סוג של משבר וזה הפיל אותך לדיכאון. מניסיוני אומר לך שהתחושה שאי אפשר לתפקד יותר או שכל הריכוז נעלם זה זמני. כשתתחיל לטפל בעצמך טיפול פסיכולוגי ותרופות אם צריך אז לאט לאט תתאושש והריכוז יחזור. לגבי הרף ציפיות שלך, אתה צריך להבין שהדרישה שלך להישגים מאוד גבוהים היא אצלך בראש, אף אחד לא מודד אותך ככה באמת, וההשגים הם לא מי שאתה, זה לא כרטיס הביקור היחידי שלך בעולם, אתה צריך לעבור תהליך ארוך שבו תלמד להיות מסוגל לקבל את עצמך בלי תנאים. כל ההתניות האלה שיצרת עד עכשיו לעצמך גרמו לשיתוק התפקודי שאתה חש כי זה לא אנושי לדרוש מעצמך להיות 100% כל הזמן. תלמד להשלים עם "בינוניות" לפעמים. זה לא חטא נוראי, להיפך, זאת זכות גדולה. בהצלחה!