חרדה חברתית והפרעת אישיות

שלום ד"ר רובינשטיין, שתי שאלות: 1. מה ההבדל בין הפרעת אישיות נמנעת (או "המנעותית") ובין הפרעת חרדה חברתית? 2. האם חרדה חברתית חייבת להיות מלווה בסימפטומים גופניים? האם אין חרדה כזו שמתבטאת רק במחשבות שליליות של לפני, תוך כדי ואחרי? תודה מראש.

שלום פולי, לא כל חרדה מלווה סימפטומים גופניים. חרדה חברתית נמצאת על ציר I ב-DSM (מדריך האבחון הנפוץ ביותר) שכולל סימפטומים קליניים והפרעת אישיות הימנעותית נמצאת על ציר II הכולל הפרעות אישיות. הפרעת אישיות היא משהו כוללני יותר מסימפטום כזה או אחר ובהפרעת אישיות הימנעותית אנחנו יכולים לראות שהחרדה החברתית פלשה להרבה יותר תחומי חיים ומה שיותר חשוב, שכתוצאה מכך, האדם נמנע מסיטואציות חברתיות, בניגוד לחרדה חברתית שלא הגיעה לממדים של הפרעת אישיות הימנעותית ובה האדם מעז להיכנס לאירוע החברתי עם החרדה, לחוות אותה ולהתמודד איתה. כך או כך טיפול התנהגותי-קוגניטיבי ע"י חשיפה הדרגתית הוא הטיפול המתאים לשתי ההפרעות וככל שמתחילים אותו מוקדם יותר, החרדה פוחתת והפרוגנוזה טובה יותר. הזנחה עלולה לגרום פיתוח דפוסים הימנעותיים והגברת החרדה במקביל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

הי גידי, תודה על התשובה. אני מבינה שה DSM מבחין בין שתי הקטגוריות; אך לא מובן לי הרציונל. האם ההבדל היחיד הוא בדרגת החרדה? או שמא מידת ההכללה שלה? הרי המידה שבה החרדה מפריעה לתחומי חיים רבים (ולא "ספציפית") קשורה לדרגה שבה האדם מרגיש חרד מסיטואציות חברתיות, הלא כן? כמו כן, האם לא יתכן אדם שהחרדה אצלו כלל אינה ספציפית ואכן מעיבה על כל הסיטואציות החברתיות, אך אינה אקוטית ולא גורמת לו להמנע בהכרח? או שאולי כל זה הוא עניין של הבחנות שרירותיות או בלתי מוצדקות של מחברי ה DSM. תודה!