אני בצרות צרורות...

בעקבות טיפול פסיכולוגי כושל נכנסתי למצב של רימנטיבי (נדמה לי שככה מבטאים זאת), כלומר ניתוח עצמי , וניבור יתר. המצב אצלי כל כך חריף, הוא נמשך שנתיים כאשר חיי הצטמצמו לכדי אפס. אני נכנסתי לסחרור של שטף מחשבות (סוג של הצפה),קראתי הרבה חומרים פסיכולוגיים, מחשבות על מחשבות, תאוריות על תאוריות, אין אבן שלא הפכתי בחיי, באישיותי ובנפשי. המצב מלווה במעין דכאון וחרדה גבוהה, נמנעת מלעשות דברים ולפגוש אנשים. אני לא מסוגלת לעשות כלום מרוב מחשבות! הוכחתי לגלות שכדור חצי מ"ג רספונד עוזר לארגן ולשכך במעט את המחשבות. בנוסף, קיבלתי ציפרלקס עכשיו (זה היום הראשון שנטלתי, והחרדה והמחשבות הסטריות). כמובן, שמרוב מחשבות אני לא יכולה להתעסק בעשייה, מעין מעגל קסמים. הייתי מעוניינת לקבל עצות יעול ממך בבקשה, איך ניתן לצאת מהמצב (אם בכלל), כי בכל רגע נתון אני בודקת את עצמי מה המצב איתי, יש אובססיה. האם יש עשיה ספציבית שלדעתך תוכל לחלץ אותי ממצב סבוך זה... אני רוצה לציין כמובן, שגם הריכוז שלי נמוך מאוד. לגבי טיפול פסיכדינאמי חדש שהתחלתי עכשיו , אני בספק לגביו, אם זה בדיוק "התרופה" לניתוח יתר ולעיסוק אובססיבי בעצמי. תודה

שלום חגית, להערכתי, טיפול פסיכודינאמי הוא הדבר האחרון שאת זקוקה לו במצבך, אלא אם כן המטפל יגיע למסקנה כזו בעצמו ויאמץ גישה טיפולית אחרת. תמיד יש עשייה שניתן לעשות הן כדי להסיח את הדעת סתם והן כדי להתמקד יותר בזולת. אינני מכיר אותך ואת תחומי העניין שלך, אך חלק גדול מתכניות הטלוויזיה, למשל, אינן דורשות כושר ריכוז גבוה וניתן להשתמש בהן לצורך הסחת הדעת. עבודה בהתנדבות פעם-פעמיים בשבוע גם היא יכולה להוציא אותך מעצמך ולעזור לך להתמקד באופן חלקי וזמני בזולת. לציפרלקס לוקח 2-6 שבועות להשפיע ואם את נוטלת גם רספרידל (אני מניח שטעית בשם וזו התרופה) זה אכן אמור להרגיע. קחי בחשבון שחולים פסיכיאטריים קשים עושים דברים יפים בריפוי בעיסוק במחלקות סגורות, כך שאני מניח שגם את יכולה למצוא עשייה והסחת דעת מתאימה למצבך. פעילות ספורטיבית כגון שחייה והליכה גם היא מעלה את רמת האנדורפינים אם כי רק לכמה שעות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com