תופעה מוזרה - בבקשה אבחון

ד"ר נכבד, שלום רב ראשית, ברצוני להדגיש את הבנתי שאין באתר זה תחליף ליעוץ או טיפול מקצועי, אך אני בכל זאת מאוד מאוד מעונין לשמוע את חוות דעתך בבעיה העומדת במרכז חיי כבר 6 שנים!!! עד גיל 20 בערך חייתי את חיי בצורה בריאה לחלוטין. מאז, בעצם כאשר הרגשתי שהנה אני עצמאי בחיים ועלי להחליט לאן פני מועדות, קיבלתי מין משבר שאינני יודע להסביר אותו, אבל התחושה נכון להיום היא כדלהלן: כאשר אדם מודאג מאיזשהו דבר כללי (כמו פרנסתו, או מצב בריאות של קרובים לליבו) יתכן והדבר יוחזק במוחו ברמה מודעת כלשהיא, ובכל זאת הוא יוכל גם לחשוב על דברים אחרים ולהתרכז בדברים אחרים. אמנם המחשבה\הדאגה תשב לו עדיין במוח ותפריע לו במעט במהלכי החשיבה באפיקים אחרים, אך נדמה שהאדם יכול לחשוב על כמה דברים בו זמנית. את תחושת הטרדון \ הדאגה העמוקים אני חש כל היום והלילה בתוך תוכי, אך בניגוד לאותו אדם שמודאג ממצב בריאות או פרנסה, אין לי מושג ברור למה אני טרוד, ומדוע אני לא יכול להתרכז בצורה מעמיקה. אני פשוט חש שאין לי אף לא לרגע שלווה מוחלטת, וחיי אינם חיים! אני מנסה "לברוח מזה" להתרכז במה שאני באמת מעונין, אבל כאילו מושך אותי אחורה, ואני חש שמוחי עסוק ביותר ולא מסוגל לחשוב על שום דבר בצורה מעמיקה (כמו בעיות מתמטיות) - אני מנסה להסביר לעצמי שמדובר בקונפליקטים לא פתורים מעולם התת-מודע, אבל היתכן שבעיות כאלו מחזיקות ואינן מרפות כ"כ הרבה שנים??? אני נמצא בירידה אינטלקטואלית עצומה ונמצא בחוסר שמחת חיים גמורה! ובכל מיני שאלות משמעות שנולדו בעקבות חוסר האונים שלי מהמצב. ניסיתי 3 פסיכאטרים. אחד אמר אולי זה דיסתימיה, שני שלל ולא אבחן, שלישי טען שזו בעיה באישיות. ד"ר רובינשטיין היקר, אולי תנסה אתה להוסיף אור על הבעיה החשוכה הזו? והאם אתה יכול לומר לי ברמה סבירה שבהחלט ניתן לשפר את מצבי בצורה משמעותית בעזרת פסיכותרפיה??? (כי כדורים לא עזרו, וטיפול פסיכותרפי נדמה לי סתם...) תודה מקרב לב!!!

שלום טל, יש תיאורים ברורים יותר המאפשרים כיוון מסוים גם דרך הפורום, אך הואיל ולא כתבת מה בדיוק (או בערך) מטריד אותך קשה לדעת. ללא ספק, התגובה שלך לטורדנות הזו היא דיכאונית (תוכל לבחון את עצמך בעזרת השאלון הקצר הבא: http://www.giditherapy.com/questionnaire/index.html ). פסיכותרפיה בהחלט יכולה לעזור לך, עם או בלי טיפול תרופתי. יש איזה מנגנון בסיסי, שגורם לדאגות, שכל אחת מהן טבעית ונורמאלית בפני עצמה, להשתלט על חייך. המנגנון הזה יכול להיות ביוכימי ו/או פסיכולוגי וניתן בהחלט לעזור לך להבין אותו ולשנות אותו. למשל, אם גדלת בבית שבו אחד ההורים דאגני מאוד (גם אם לא באותן רמות כמו שלך), ייתכן שהפנמת באופן אוטומאטי את הדאגנות והפסימיות כדרך חיים. כל זה מחייב, כמובן, אבחון פנים אל פנים וגם התייחסות ספציפית יותר לניסיון שלך עם הטיפול התרופתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תודה על תשובתך המהירה! אז זהו בדיוק שאין לי מושג מה כ"כ מעסיק את מוחי וגורם לי לחוסר יכולת לחוות את חוויות החיים בצורה שכל כולי איתם. אני רק חש את אותה תחושה של דאגה או טרדה כמו שאני מכיר מהחיים, אבל הרבה יותר עמוקה ומשמעותית ולא מבין למה! אולי זה בעצם סוג של ביטוי של דיסתימיה, המכונה דכאון חרדתי? לעיתים אני חש גם חרדות כלליות פנימיות גם הם ללא הבנה! אני כל היום חושב על זה ונבהל אולי יש לי מחלת נפש קשה כמו סכיזופרניה שמתפתחת בהדרגה, כי יכולות הריכוז , ההבנה, והלמידה שהיו תמיד מעולים אצלי, ירדו במידה ניכרת מאוד!!! ואני כל הזמן שואל שאלות על משמעות של דברים כל כך בסיסיים בחיים שתמיד היו נדמים לי מובנים מאליהם... באמת, יש סיכוי סביר מאוד ששיחות פשוט ימחקו לי את התחושה הנוראה הזו?