דאגה

שלום רב , בתי בת 18.5 . לפני כחצי שנה , ולמעשה מתחילת שנת הלימודים(כיתה י"ב) היא מצוייה בדכאון קשה . הדבר החל בהדרגה , והתפתח לכיוונים קשים ביותר . היא הפסיקה ללמוד לפני כארבעה-שלושה חודשים , לא סיימה את בחינותיה ( היא היתה תלמידה מצטיינת) , והיתה שרויה בדיכאון כבד . אני כאמה , ומתוך דאגה קשה שכנעתי אותה ללכת לטיפול פסיכולוגי , והיא אכן החלה טיפול זה לפני כשלושה חודשים . מאז תחילת הטיפול ועד היום חלה הרעה קיצונית ביותר במצבה הנפשי , והיא אף פתחה במקביל סימני אנורקסיה מדאיגים . הפסיכולוג אף אמר לנו כי לדעתו עליה לקבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי בדחיפות . בעוד מספר ימים יגיע התור המיוחל לפסיכיאטר של קופת חולים ושאלותי הן אלו : א. במקרה והפסיכאטר אכן ימליץ על טיפול תרופתי והתור אליו בדרך כלל מאוד מתארך , להיכן ניתן להפנות אותה לך המשך טיפול. מי הגוף המוסמך לטיפול פסיכיאטרי ( מפני שאין באפשרותנו לצערי לממן טיפול פסיכיאטרי באופן פרטי ). ב. שאלה נוספת שמטרידה אותי ביותר ואף מייסרת אותי, היא מדוע בעקבות הטיפול הפסיכולוגי חלה הרעה כה קיצונית ומשמעותית במצבה, משום שמצד אחד אני חוששת להפסיק את הטיפול הזה שלדעתה חשוב לה , ומצד שני אני עומדת מן הצד ומרגישה שאולי עשיתי טעות בכך שראיתי את מצבה ודחקתי בה לגשת לטיפול פסיכולוגי . גם הפסיכולוג אמר לנו כי מצבה רע , התדרדר , והטיפול פסיכיאטרי הוא דחוף ביותר - וכי יש לה אף מחשבות אובדניות - דבר שלא היה בתחילת הטיפול - כך אמר לנו הפסיכולוג בפגישה עמו לפני כחודשיים . במילים אחרות , קשה לי להשלים עם העובדה כי אנו מצדנו כהורים עושים את כל מה שניתן לדעתנו ולמרות זאת מצבה לא טוב , הורע , ויתכן שאנו , במו ידנו , בכך שהצענו לה ללכת לפסיכולוג , הזקנו לה , וכעת אף לא עושים את הדבר הנכון עבורה. אודה לך מאוד אם תוכלי להנחות אותנו להמשך ההתיחסות שלנו לנושא זה , ולהציע לנו מה אנו יכולים לעשות כרגע במצד זה .תודה .

שלום אורלי, לטיפול פסיכולוגי בדיכאון, שאינו מלווה מתחילתו בטיפול תרופתי, עלול להיות אפקט שמגביר את הדיכאון, בעיקר אם הטיפול נעשה בגישה פסיכודינאמי, מעודד הסתכלות פנימה וחיטוט עצמי לפני שהסימפטומים של הדיכאון מוקלים בעזרת הטיפול התרופתי. לעומת זאת, עם התחלת השפעתו של הטיפול התרופתי ניתן גם להיעזר בצורה הרבה יותר בונה בטיפול הפסיכולוגי. טיפול פסיכיאטרי פרטי כרוך בדרך כלל רק במעקב אחת למספר שבועות ולכן, בהנחה שאתם יכולים להרשות לעצמכם טיפול פסיכולוגי פרטי, הטיפול הפסיכיאטרי אינו אמור להוות תוספת משמעותית. עם זאת, בהתחשב בירידה בתפקוד, הנשירה מהלימודים, הדיכאון הקשה והנטיות האנורקטיות, אני מרגיש שבתכם זקוקה ל"מטרייה טיפולית" מקיפה יותר שיכולה להינתן, למשל, במסגרת אשפוז יום במחלקת נוער של בי"ח פסיכיאטרי, כאשר למסגרת הטיפולית הרב-צוותית ולשהייה במחיצת בני גילה במצב דומה, יש השפעה מיטיבה תוך זמן קצר יחסית. זו בהחלט אופציה שהייתי מתייעץ עליה לפחות עם הפסיכיאטר. אם היא מאוד קשורה לפסיכולוג הנוכחי, ניתן יהיה אולי להגיע לאיזה שהוא הסדר שהיא תוכל להמשיך לראות אותו בזמן אשפוז כזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com