פחד מעדשות

שלום, בן 24 , מסבה רפואית הומלץ על התאמת עדשות מגע. לא משנה עד כמה הצוות במרפאת האופטמריסט היה נחמד, ולא משנה עד כמה האופטמטריסט נחמד, מתלוצץ ובעיקר סבלני.... ולא משנה כמה האופטמריסט מקצועי ומימן ובעל ניסיון רב שנים ולא משנה שיש לו המלצות מהרופאה המטפלת בקהילה .... אתמול בבדיקה הכל היה בסדר עד לקטע בו הייתי צריך לשתף פעולה עם האופטמריסט הצעיר להכנסת העדשה....ועוד המחשבה על הכנסתה על ידי בניסיון לתרגול.... ואז ניסיון הרכבת העדשות שהיה מאוד טראומתי....כל כך טראומתי שאני עד עכשיו עוד לא נרגעתי מעוצמת הפחד שאחזה בי בעת הכנסת העדשה וניסיונות ההכנסה... מעצם המקום שבו נוגעים לי בעין או מכניסים אליה חפצים ויש את רפלקס העפעף הנסגר אוטמטית.... ובא לצרוח למה ? למה חייבים עדשות? לא רוצה ואפילו בתרגול נסיתי לתרגל הסרה, אך הרכבה לא הצלחתי לעבור את המחסום ולהכניס העדשה לעין ..ותמיד או שהעין נסגרה או ש"נתקעה " בעפעפיים מתוך פחד לא להכניסה......בשלב זה, שגם המתרגלת לא הרגישה טוב ביקשתי להפסיק התרגול ולבוא בפעם אחרת... יצאתי משם בתחושה לא נוחה, לא בגלל שהעדשות לא היו נוחות (פרט להתחלה בה יצא דצעות והייתה הצקה של העדשה שלאחר זמן מה, התרגלתי), לא בגלל שלא היו מספיק סבלניים אלא בגלל שהפחד השתלט על הכל, ואף האופטמטריסט הצעיר התייאש מהר מאוד ואמר שאולי אני לא מתאים לעדשות לאחר הלחץ שנכנסתי אליו בהכנסה הראשונית... לאחר מכן הכניסו לי בעין ימין ולאחר המון שכנועים וניסיונות ניסו להכניס לעין שמאל , שבסוף אף הקטינו הקוטר בעין שמאל כדי להקל על ההכנסה , והצליחו שוב על לאחר כמה שכנועים נוספים.... וממש אבל ממש לא בא לי לחזור לשם , לחוויות התרגול ולחויית ההכנסה והוצאת העדשות.... אני מרגיש מצד אחד שאני בידיים טובות אך מצד שני מה יהיה באשר הפחד והאם אוכל להתגבר עליו ואיך? כי כעת עברו כמה זמן מהבדיקה הארוכה והחביבה שהייתה במרפאת האופטמריסט, והרגשנו שיש על מי לסמוך ולא מנסים לדחוף לנו בכל מחיר מכירה...אבל אני עדיין לא התאוששתי ממה שקרה בהרכבת העדשות ואני חושש מאוד מפגש בתרגול שלא יילך ובעיקר שלא ארצה.. שהפחד ינצח .... אולי לא כדאי להרכיב עדשות? זה כל כך מסובך ומפחיד.... יש לציין כי הרגישות למגע היא לא רק בעיניים ומגע ע"י אחר הוא מרתיע דוחה ומרחיק ומקפיץ... וגם מגע עצמוני בחלק מהאיברים הרגישים ואף האינטימי בעייתי עבורי.. אני עדיין לא ראוה עצמי שם עדשות... שהן הכרח רפואי בשלב כזה או אחר של החמרה במצב הרפואי בעיניים ומצד שני אין לו חלופה מספיק טובה....אבל כשלא רוצים, זה לא יצליח.... האםם ישפתרון?

שלום כפיר, ייתכן שטיפול התנהגותי-קוגניטיבי ע"י טכניקות הרפיה של דה-סנסטיזציה שיטתית והתגייסות המטפל ההתנהגותי ללוות אותך לאופטימיטריסט יכולים להניב תוצאות חיוביות. בנוסף ובמקום, ניתן להיעזר גם בתרופות הרגעה לאחר שתסביר לפסיכיאטר את הרגישות שלך למגע. ניתן להשתמש בתרופות הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים לא באופן קבוע, אלא סביב הניסויים עם העדשות (שימוש מסודר וקבוע בתרופות אלה גורם תלות והתמכרות) או, בעיקר אם רגישות-היתר מפריעה לך בחיים בכלל, בתרופה המעכבת ניצול חוזר של סרוטונין במוח (SSRI) המעלה את סף הרגישות באופן כללי. המלצתי היא להתייעץ עם פסיכיאטר סבלני. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org