החיים בזבל

אני בחרא של מצב - פוטרתי מהעבודה, אין לי חבר , חיי החברה שלי בקושי מספקים...כרגע אני בבית בלי חשק אפילו לנסות לחפש עבודה חדשה. התחלתי לקחת ציפרמיל לפני כחודש וחצי , התרופה כבר התחילה לעזור ואז פוטרתי. למותר לציין שהיה לי קשה בעבודה( כמו בחיים ) כי אני סובלת מדיסטימיה כלומר - דימוי עצמי נמוך , חוסר שמחה , חוסר הנאה וחוסר הנעה, מוטיבציה.בעוד 3 שבועות אני מתחילה שיחות במסגרת ציבורית ( כי כסף לטיפול פרטי אין לי )ואני מצפה להן מאוד אפילו בכיליון עיניים. יש לי גם בעיה בתקשורת עם אנשים - לקבל ביקורת למשל. תמיד אני מרגישה שלא מבינים אותי ושלא רוצים להבין אותי ושלא באמת רוצים בטובתי. ואני מאוד מאוד רגישה ופגיעה. אני מאוד טובה ורגישה גם כלפי אחרים וכשאני מרגישה שאחרים הם לא כאלה זה ממש מערער אותי. אני פוחדת שהבעיות האלה יחבלו גם בטיפול הציבורי שאקבל. כי כבר הייתי פעם אחת אצל פסיכיאטרית פרטית שטענה שיש לי רק קווים נמנעים באישיות ולא דיכאון. אבל יש לי גם דיסטימיה , בכלל לא הגענו לחלק הזה כי היא ביקרה אותי באיזה נושא ואני התגוננתי וכבר התבלבלתי לגמרי והתחילו לי כל מיני ספקות עצמיים וכל הקטע המוכר מדי לצערי. היא המליצה לי על שיחות עם עו"ס קליני אבל לא התחלתי בהן מפאת חוסר תקציב מוחלט. הייתי רוצה מישהו שיבין אותי ושיזדהה איתי ואני ממש פוחדת שהשיחות בעוד 3 שבועות גם כן ייהרסו בגלל שהמטפלים לא יהיו נחמדים לטעמי לדוגמא. ואני חייבת לקבל טיפול במסגרת ציבורית בחינם זאת האופציה ממש היחידה שיש לי. מה עושים??? איך יוצאים מהבוץ הזה??מה אתה מייעץ?

שלום יערה, את מתארת הלך רוח דכאוני המאופיין בתחושה של דרך ללא מוצא. למעשה, את מעלה חלק מהפתרונות האפשריים ופוסלת מראש את כל האופציות, כולל האפשרות שהמטפל יעזור לך. קשה לי לראות איך אני יכול לעזור לך דרך הרשת בלי להכירך, אם את פוסלת מראש את הסיכוי שטיפול פנים אל פנים יעזור לך. מטפל יכול לשמש רק קטליזטור למטופל לעזור לעצמו, בנוסף לטיפול התרופתי שאת מקבלת. אני מציע לך בכל זאת לפנות לטיפול ולהימנע מלחבל בו, כפי שאת צופה שיקרה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

האמת יערה החיים אכן בזבל את אני ועוד רבים אחרים שבדכאון כמונו פשוט מודעים למצב שלנו (ושל כולם) בעולם המגעיל הזה,פשוט השאר הנורמלים כביכול לא יודעים את האמת או לא מספיק רגישים לסביבה. למרות שאני בטיפול תרופתי של פאקסט 30 מ"ג שדי עוזר לי אני עדיין יודע שהכל זבל,היתרון הוא שאני לא מרגיש סבל לפחות,אני מדמע את מצבי לאדם שיושב במזגן עם טמפרטורה של 16 מעלות צלסיוס ומרגיש קריר אבל הוא רואה ויודע שדרך החלון שם בחוץ חם לחות ומגעיל!!!! עצתי היחידה שאני יכול לתרום לך כמטופל וכעמית לבעיה, היא להמשיך בטיפול תרופתי עם פסיכטיאטר טוב שיוכל לעזור לך,שיחות רק יזיקו ויעוררו בעיות אחרות. בהצלחה, גיא

לא כ"כ הבנת את הכוונה שלי... אני מאוד רוצה להיעזר בטיפול יעיל ואני אופטימית ומחכה לטיפול בכיליון עיניים אבל יש לי בעיה בתקשורת בין אישית שהיא כנראה חלק מן הבעיה שלי וחלק מהמצב שלי ואני פוחדת שאותה בעיה בלי שום קשר למאמצים ולרצון שלי להצליח בטיפול תפגע בטיפול בלי כוונה לפגוע בטיפול. להיפך הכוונה שלי והשאיפה שלי היא להצליח בטיפול וכמוכן להצליח לשכנע אותם שיתנו לי טיפול ציבורי בחינם כי אחרת אין לי שום אפשרות לעמוד במחירים הגבוהים של טיפול פרטי.ובלי טיפול אני אהיה באמת אבודה. אני יודעת שאוכל להתגבר על הבעיות בעזרת הטיפול המתאים כי כח רצון יש לי אבל התחושה שאין מי שמבין אותי חוסמת אותי ומערערת אותי.ואני פוחדת שזה יקרה גם בשיחה עם המטפל שהוא יתרשם שאני סתם ילדה מפונקת או משהו כזה. וזה כ"כ לא נכון, אם רק מישהו היה יודע איך אני מרגישה באמת... ופוטרתי ואני עכשיו לא עובדת כך שיש מגבלה תפקודית בחיי היום - יום. בקיצור אני זקוקה לקצת עידוד והרגעה שיהיה בסדר ושיאמינו לי ושהכל יהיה בסדר בסוף..